כשהאיר היום, אני עמדתי בינך לבין קו הרקיע
ופתאום לא היית כ"כ יפה.

אני חושב שזה בלתי אפשרי לשכוח אותך, את הרי החיים שלי, מאז
ומתמיד, וכמה פתאטי ונדוש שזה נשמע - אני באמת, באמת לא רואה
את עצמי בלעדייך.

כישבנו אתמול בחצר, אני בכיתי.
את לא ראית, כי השמש הייתה מאחורי (השמש תמיד מאחורי).
פעם אמרתי לך שהמשאלה הכי גדולה שלי היא לעוף.
אני מתחרט.
המשאלה הכי גדולה שלי היא להיות איתך.
בשבילי, זה כמעט כמו לעוף.
כשאמרתי לך את זה, חשבתי שתנשקי אותי.
במקום זה חיבקת אותי.
פתאום זה לא מספיק לי.

פעם זה הספיק לי.
לקום בבוקר לבי"ס ולדעת שיש לי את ה-20 דקות לספוג ממך.
לעמוד מולך בהפסקה ולהקשיב לך.
להקשיב לך ומדי פעם לזרוק הערה מצחיקה.
שתצחקי.
שתמלאי את הנפש שלי בצבעים שאני לא רואה ממילא, אבל מרגיש.

אתם בטח לא יודעים.
או אולי בעצם כן.
כמה קשה לשכוח מישהי שאתה אוהב.
קשה לי.
ויש ימים שקשה לי מאוד.
ואני לא יודע מה לעשות,
אני פשוט לא יודע...