"בדשן של נשמות וספרים
השפה חיה לפי אקורד משלה
ותשרוד מעבר לזמנים
ובתוכה תהיה רק אנחה משלנו:
סוג של "אה" או סוג של "או",
שתיים או שלוש קריאות ביניים.
" - לב לוסף
אור החורף מתאזן עם האור בבתים, לרגע מתייצב, אז נשבר מת שוב.
בהליכתי רואה אנשים במטבחיהם ,ומחדר אחר, האור הכחול של
הטלוויזיה מהבהב בפראות כנגד לחיה של אשה, ומצחה.
שומע את קולך הנרגש. התשבוחות הקיץ שעבר על הדובדבנים, היופי
המתגלגל של מילים שלא יכלו להשנות.
עד כמה שאהבתי את אהבתך לדברים, ידעתי שדברים יחזרו לעצמם. שוב
אהיה אני.
בקביעות השקטה של רחובות ושניות, החלל שאני מפנה לדאגה.
