מתיישבת.
הבטן גועשת, הלב דופק, היא רוצה שהזמן ייקפא וירוץ ביחד.
כפיים. צעקות. דיבורים.
הכל מסתובב סביבה במערבולות של צלילים וצבעים, והא כולה מרוכזת
בדבר אחד.
מנסה להירגע
לנשום,
לשאוף, לנשוף..להכניס, להוציא...
תירגעי.
עוד דקה ותורה.
עוד חצי דקה וכל בנאדם שיושב מולה יראה אותה כמו שהיא, בלי
שתתכוון בכלל להתקלף ככה, ולהיפתח
עוד 10 שניות והיא תפתח את הפה ותוציא כל מה שיש בפנים, לא
תתייחס להברות, לא לצלילים, רק תרגיש את זה, תנוע עם זה,
תתמזג.
היא שומעת את השם שלה,
קמה.
בצעדים שמשתדלים להיות איטיים בשביל לא להגיע לעולם, ומהירים
כדי להגיע כבר, רק לעמוד שם.
נעמדת.
הרגל רועדת ללא שליטה, הלב מאיים ליפול לרצפה
מנסה להשתלט על הגוף הזה, שלא מקשיב למוח
מרגישה שאם עוד רגע זה לא יתחיל, זה יסתיים כבר עכשיו
מנסה לארגן רגע מחשבות, מילים, מבנה, קצב
יודעת שזה ייצא איך שזה ירצה, ומה שתגיד לעצמה לא יעזור
זה כבר לא תלוי בה
שומעת את הצליל הראשון
צליל אחד שמבשר על תחילתה של החוויה שבלעדיה לא הייתה מרגישה
מה זה באמת לחיות
בולעת קצת רוק, מנקה את הגרון
פותחת את הפה

שרה

ומשם, אף אחד לא קיים
ואף אחד לא רואה
ואף אחד לא שומע
חוץ ממנה
ומה שבתוכה
ונע וגועש עמוק בפנים
רק חיכה להזדמנות להתפרץ החוצה בצורת מנגינה אחת
ומי שיסתכל יראה זמרת קטנה ששרה שיר די יפה בצורה נחמדה
ולא יידע,
שכל התאים בגוף שלה, וכל פינה בנפש שלה, וכל סמטה קטנה במוח

שרים ביחד איתה.