חול שנכנס לי לעניים החזיר אותי למציאות.
אחרי שנה וחצי בקוסטה ריקה קשה לחזור למציאות הישראלית, כל כך
הרבה קבוצות קיימות במדינה הקטנה אך המשמעותית הזאת שאחרי שנה
וחצי במקום אחר, ששונה כל כך, קשה להתחבר למציאות הטובענית
שקימת פה. לפעמיים אני נזכר בשלווה שרובצת שם, בפעמים שהייתי
יושב לבד על החוף שעות בלי דאגה על הלב רק יושב. כשחזרתי לארץ
נסעתי לים ולא יכולתי להישאר שם יותר מחמש עשרה דקות, אני לא
יודע למה אבל משהו במדינה הזאת צועק הצילו, אפילו הגלים, מה
שמוזר זה שאני לא זוכר ששמעתי את זה לפני שנסעתי לשם, אפילו
כששירתי כמ"פ בצנחנים, כשנשמתי בוץ והיה לי קר, לא הרגשתי
שמשהו לא בסדר. אני חושב שכדי שאני אחזור לשם ואקח איתי את כל
האנשים שחשובים לי שאולי גם הם יוכלו להבין על מה אני מדבר כי
אני לא חושב שהם מבינים אותי ממש.

היום אני חוזר לשם, לקוסטה ריקה, עוד שלוש שעות אני יעלה
למטוס, עוד שמונה עשרה שעות אני אנחת שם אבל לא הצלחתי לשכנע
אף אחד שיבוא איתי, כולם כבר קבורים מתחת ליסודות החברתיים
והמציאות שהמדינה הכתיבה להם, אלדר אמר ש"זה לא מתאים לי כי
בדיוק קיבלתי מלגה ואתה יודע כמה שחיכיתי להתקבל לבי"ס הזה...
ועוד עם מלגה", כהן אמר ש"טוב לך עם משהו אתה לא משנה אותו
במשהו לא ידוע" אפילו את ההורים שלי ניסיתי לשכנע אבל התשובה
הייתה שלילית וידוע מראש, יהיה לי קשה לעזוב אותם מאחור במיוחד
כשאני יודע כל כך טוב איפה אני משאיר אותם, קשה לי להאמין שאני
אחזור.

חצי שעה לפני שנסעתי לשדה התעופה נתקלתי בעכביש שאמר לי שאני
עושה טעות גדולה ושפעם גם חבר שלו, שמאוד דומה לי דרך עגב, נסע
לניו זילנד אבל אחרי כמה חודשים הוא חזר לארץ ומשהו אצלו לא
היה בסדר כבר הוא כל הזמן דיבר על זה שהכבשים בניו זילנד
מפליצות גזים רעילים לאוויר ושהוא לא מוצא את עצמו ולמה אין
מקום מושלם כזה שהוא יוכל לחיות בו בשקט, הייתי קצת בשוק מכל
העסק שהעכביש דיבר איתי ועוד על החבר הניו זילנדי שלו, אז
אמרתי לו שאני נורא ממהר ואני חייב לזוז כי אני אפספס את
הטיסה, העכביש לא אמר כלום והלך לאכול איזה זבוב בפינה של
החדר. אספתי את מה שנשאר לקראת הטיסה.

אחרי שבע שעות רצופות של טיסה אני כבר מאבד את השפיות קלות
ואני מתחיל לחשוב על מה שהעכביש אמר לי, יכול להיות שהוא צודק,
שאין מקום מושלם ושלעולם אני לא אמצא לי את הפינה שלי, שהיה
כדי שאשאר כבר בישראל עם כל ההרגלים הידועים. כשהגעתי לקוסטה
ריקה ישבתי בבית קפה קטן ליד שדה התעופה אבל השמש סינוורה אותי
והיה חם.