ברחוב העצב לא גרה האהבה וגם לא הצחוק
הם גרים ברחוב המקביל, ברחוב האושר.
אני מטיילת שם מדי פעם.
ברחוב החוצה גרה הקנאה, היא שם לבד.
יש לה רחוב משל עצמה,
לפעמים היא מבקרת ברחוב הבדידות,
שם אין דירות או ביניינים, רק מלונות.
בהם מתארחים אנשים, דרך קבע.
הפחד והפארנויה חיים בצוותא
בצל של עצמם, בהצטלבות בהצטלבות רחוב האושר.
ברחוב העצב חי רק הכאב.
לכאב שלי כואב, הוא מקנא והוא פוחד,
הוא אוהב והוא צוחק...הכאב שלי מרגיש בודד.
אני גרה איתו באותה הדירה, שנינו יחד קצת לבד.
קומה ראשונה, רחוב העצב 52.