[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אירית בריל
/
הוא והיא

היא הייתה נערה בת 16 והוא גבר בן 43. הם נפגשו לראשונה בבית
קפה נידח בתל אביב, מהמקומות האלה שאף אחד כמעט לא נכנס אליהם.
היא הייתה שם מכיון שהיא הייתה עייפה וחיפשה מקום לנוח והוא
היה שם בגלל שכול הזמן היה יושב שם כשהיה חוזר מהעבודה. היא
גרה במושב ליד תל אביב, גם כן מקום נידח שאף אחד לא שמע עליו.
הוא גר בתל אביב עדיין אצל ההורים שלו. לה קוראים מיכל, הפסיקה
ללמוד לפני שנתיים והיא לא ממש מתקשרת עם ההורים שלה, היא
מהטיפוסים שלא מסתדרים טוב עם אנשים. לו קוראים מאיר, עובד
בחברה לביטוחים, גר עם ההורים, הוא מהטיפוסים שדווקא מאוד
מסתדרים עם ההורים והוא אף פעם לא עזב את הבית, מהגברים
הרווקים שלא יוצאים הרבה. כשהם נפגשו הייתה כבר השעה 9 וחצי
בערב, הוא שתה כוס של קפה שחור וחתיכת עוגה מהשנה שעברה. היא
שתתה בקבוק בירה ועישנה סיגריה. היא ניגשה  אליו כי רצתה לשאול
אותו אם הוא יודע איפה יש תחנת אוטובוס קרובה. הוא לא ענה לה
פשוט בהה בה וחשב לעצמו אולי אם הוא יציע לה טרמפ הבייתה הוא
ישיג ממנה זיון והיא תהיה הבחורה הראשונה שהוא ישכב איתה מבלי
לשלם לה כסף. אחרי מספר דקות הוא הצליח לפתוח את הפה "אם את
רוצה אני אוכל להקפיץ אותך לבית שלך" "אבל אתה לא יודע אפילו
איפה אני גרה" היא ענתה לו ומנסה להבין מה עובר לו בראש, "לא
איכפת לי" הוא מיהר להגיד את זה כדי שלא להתחרט "אני אקח אותך
לאן שאת צריכה", וכך באמת היה. הנסיעה הייתה די ארוכה. היא כל
הדרך עישנה סיגריות ולגמה מהבקבוק בירה שלה רק שכל לגימה הייתה
ממש קטנה אז לקח לה הרבה זמן לסיים את הבקבוק. הוא נהג וכל
שנייה ניסה להסתכל עלייה מבלי שהיא תשים לב. הוא ניסה לפתח
נושא לשיחה אבל בלי הצלחה. היא עדיין הייתה עסוקה במחשבות
וניסתה להבין מה עובר לו בראש וגם זה היה בלי הצלחה.
הוא הציע לה מסטיק והיא סירבה. היא הציעה להדליק את הרדיו והוא
סירב, הוא טען שזה מפריע לו להתרכז, אבל האמת זה היה בגלל שהוא
ידע שברגע שתיהיה מוסיקה הוא בחיים לא יצלח לדבר איתה.
לבסוף הם הגיעו לבייתה. הוא היה רוצה שהיא תזמין אותו להיכנס
לבייתה והיא הייתה רוצה שהוא יהיה מישהו אחר. היא יצאה מהאוטו,
הודתה לו והלכה. הוא נסע אבל לא לבית, אלא הוא חזר לבית הקפה
הנידח הזה בתל אביב שאף אחד לא נכנס אליו, מקווה למצוא זיון
בלי לשלם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
חרגול לא פראייר
של אף אחד,
הבנת!?


חרגול לכתם עקשן
בעת הספונג'ה


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/11/03 13:31
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אירית בריל

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה