זה כאילו לדרוש מהלב לא להרגיש,
זה כאילו לדרוש מהריאות, שלא לנשום.
ככה כנראה חשים מתחת פני המים,
ככה מרגישים את המחנק במעמקים.

זה כאילו לבקש מהעיניים לא לראות,
זה כאילו לבקש מהאוזניים לא לשמוע.
ככה כנראה חשים בגיא צלמוות,
ככה מרגישים את הבעירה שם מבפנים.

זה כאילו להחליט שלא לדעת,
זה כאילו להחליט לא להבין.
ככה זה, כשאת נוכחת,
שכיזבו לך ושיקרו לך, שם, בפנים.

זה כאילו שנתת את כל שיש בך,
זה כאילו שהופשטת כך עד תום
מליבך, דובשך, ממחשבותייך,
והוצגת ריקה במערומייך,
בכיכר העיר, בצל גרדום.

זהו בדיוק מה שקרה לך,
זהו בדיוק היה עד כה,
ומכאן את יכולה לשאת עינייך,
או, לשם, לשאול התחתיות,
או להתרומם אל הפסגות.

אבל אז, כשעל דרכך תחליטי,
את ראשך אל נא תסבי לאחור.
קחי תרמיל צידה על שכם,
צעדי ישר במעלה הדרך
ותראי, כי שמה  במרחק, נוצץ האור.

זה כאילו לדרוש מהלב לא להרגיש..