"אתה רוקד יפה", אמרה, כנראה. כלומר, יכול להיות שהיא אמרה
משהו דומה, או בכלל משהו אחר, אבל לא ממש אכפת היה לי מה היא
אמרה, מה שחשוב הוא מה שהתכוונה להגיד. בחורה צרפתייה מנסה
להתחיל איתי, ואני לא יודע מה לעשות. אם רק הייתי יודע צרפתית,
הייתי מחמיא לה חזרה. מה לעזאזל עשיתי כל השנים בשיעורי
צרפתית? כאילו שלא ידעתי שהנשים היפות ביותר הן בצרפת. ניסיתי
את מזלי באנגלית, וקיבלתי מלמולי מחאה במבטא כבד. אם לפחות זה
היה בפריס, הייתי אולי מבין איזו מילה פה ושם, אבל המבטא
בריביירה - נורא.

בחנתי אותה ביסודיות לראות אם היא שווה יותר מאמץ. האמת, קצת
מלאה. תווי פנים גסים. יותר מדי מאופרת. על מי אני עובד, זה
מספיק טוב בשבילי - אחרי הכל, היא צרפתיה, בין כך ובין כך זה
יראה מצוין ברזומה. מה עושים. מצאתי רעיון, עשיתי תנועה של
שתייה עם היד, והצבעתי על הבאר.
"ווי, ווי", היא חייכה והושיטה את ידה. סימנתי לאיתי שאני
הולך, וידאתי שהוא יישאר שם לפחות כמה שעות, הוא וידא שיש לי
קונדום, ופילסתי לנו דרך אל הבאר. לא ידעתי לשאול מה היא שותה,
אז החלטתי על בירה - לפחות זה זול. ערבבתי חיקוי של פלאטו שרון
ועמנואל הלפרין, ביקשתי "דו בירה", ובאופן מפתיע קיבלתי את
מבוקשי. שמונה-עשרה, סימן לי הבארמן באצבעות, לרגע חשבתי שזה
ממש זול עד שנזכרתי שזה ביורו. חמישים שקל אני מוציא על הבירה
של הבחורה הזו, כדאי שתהיה שווה את זה. בטח אין לה כסף למשקאות
אז היא מתחילה עם תיירים. אני מנייאק אם היא לא זונה,
המועדונים האלה מלאים בזונות שמחפשות תיירים עשירים. אבל אם
היא היתה זונה היא היתה אומרת לי, לא? בעצם, למה שתגיד? ככה
היא לא היתה מקבלת את הבירה שלה בחינם. ואיזו עוד סיבה היתה לה
להתחיל דווקא איתי מכל האנשים במועדון - שלושים הקילו המיותרים
שלי?

"ז'מפל איציק", הוכחתי ידע אחרי שעלינו למעלה לשבת. "קומון
טוטפל?"
"אדית" אמרה במבטא שגרם אפילו לשם כזה להשמע סקסי.
"אדית פיאף?" הפגנתי הומור ותרבות גם יחד. איש העולם אני.
"נו נו", אמרה כשנרגעה מצחוקה המתגלגל. למה בארץ הן לא צוחקות
מהבדיחות שלי.
"סאלו", גיליתי נימוס ושרמנטיות מפתיעים כשהשקנו את כוסותינו.
זהו, השתמשתי במילה האחרונה שאני יודע בצרפתית. זה או לשתות את
הבירה בשתיקה מביכה, או לנצל את המומנטום ולנשק אותה עכשיו.
ממילא כבר המחשתי לה את כל התכונות הטובות שלי וקצת יותר, מכאן
המצב רק יכול להדרדר.

עשרים דקות ושתי בירות לאחר מכן כבר היינו ברחוב. אין ספק,
תקשורת מילולית בין גברים ונשים מיותרת לגמרי, תמיד אני נופל
על הקטע הזה. הלוואי שכולן היו חרשות. ועיוורות. המלון נמצא
חמש דקות הליכה אבל עדיף לשמור כוחות ולקחת מונית, חשבתי
לעצמי, כשנזכרתי -
"מוטי!" מצאתי את עצמי צועק בטעות, בעוד אדית מסתכלת עליי
מבולבלת. למה דווקא היום הוא היה חייב להשאר במלון ולא לצאת
איתנו? הסברתי לאדית שאי אפשר ללכת למלון שלי כי חבר שלי ישן
שם, והיא הסבירה לי שאי אפשר ללכת לבית שלה כי ההורים שלה
ישנים שם. נהדר, עכשיו אני גם עובר על החוק? במחשבה שניה,
אנחנו בצרפת - זו עבירה על החוק פה לא לעשות סקס כשאתה קטין.
"בת כמה את?" שאלתי ליתר בטחון.
"בת כמה אני נראית לך?" השיבה בתשובה צרפתית טיפוסית.
"עשרים ושתיים", הפרחתי מספר.
"בדיוק", אמרה, כפי שוודאי היתה אומרת על כל מספר חוקי אחר.
בינתיים עצרה מונית, ואני תליתי באדית מבט שמבקש פתרון.
"יש לי רעיון", אמרה, ואני כבר ידעתי מה הרעיון של הזונה. היא
לא מחפשת קצת רומנטיקה? לפחות אווירה אינטימית? היא לא רוצה
ללכת לישון מחובקים? הלוואי שכולן היו כמוה. נוכל לגמור עם
העניין וללכת לישון בשקט בלי סיבוכים.

הגענו ל"מלון האהבה", כפי שכונה, והבטתי נבוך ברשימת החדרים
התלויה ליד הדלפק. חדר רומנטי, חדר מפנק, חדר חושני, "איזה חדר
אתם רוצים?" העירה אותי השאלה של פקידת הקבלה.
"הזול ביותר שיש לכם", התאפקתי מלענות, והפניתי את השאלה
כלא-מבין אל אדית. בכל זאת, אני בצרפת, צריך להיות ג'נטלמן.
ממילא אני לא מבין במקומות האלה, אולי היא יודעת מה כדאי.
"סוויטה דה לוקס" הגיעה תשובת הבזק ומיד אחריה החשבון שהגישה
לי הפקידה. לפי החשבון אפשר לחשוב שאנחנו לפחות ברויאל ביץ',
החוורתי, ובשביל מה בכלל אנחנו צריכים סוויטה? אנחנו הולכים
לטגן פנקייקס בשעה וחצי שיש לנו?

הסוויטה, מסתבר, לא נפלה מסוויטה של הרויאל ביץ'. קומת כניסה
עם סלון, מטבח, שירותים ומקלחת, וכיוון שלא לא היה לנו שימוש
בה, עלינו במדרגות העץ לקומה השניה, שווה בגודלה, ובה - מיטה.
אם הייתי עושה אורגיה עם כל הבחורות בריביירה, היא היתה בדיוק
בגודל המתאים, אבל בחורה אחת במיטה שלא נגמרת - מאיזה כיוון
מתחילים ולאיפה גומרים? אדית תפסה פיקוד, שמה דיסק של שנסונים
רומנטיים במערכת (איך היא יודעת להפעיל אותה כל כך טוב?),
וניגשה לעניין :
"יש לך פרוטקסיון?" שאלה, וכשראתה את מבטי המגמגם הוסיפה: "אם
לא - אפשר לבקש בקבלה". נזכרתי שעוד יש לי בארנק את "קונדום
המזל" שקיבלתי ליום ההולדת שעבר, או זה שלפניו, ומאז הביא לי
המון מזל. "אל תדאגי", אמרתי בבטחון וניסיתי להזכר בתאריך
התפוגה שלו. יהיה בסדר, ילדים צרפתים שאני לא אדע עליהם - לא
יזיקו לי. היא ממילא לא תדע את הפרטים שלי בשביל לתבוע מזונות.
בכל מקרה, זונה כמוה - אם זה לא יהיה ממני, זה יהיה ממישהו
אחר.

אומרים שאלכוהול משפיע ביחס הפוך למשקל, אבל במקרה שלי הבירות
משפיעות גם עליי וגם על המשקל שלי כאילו שתיתי את כל החבית.
"היית ממש טוב", טרחה להחמיא בסוף בכל זאת. חלק מהעבודה שלהן,
הזונות האלה. נראה לך שתקבלי ממני אגורה. התיישבתי לידה להטען
לקראת הסיבוב הבא. נזכרתי שצריך לחבק, אבל הזעתי יותר מדי. "מה
קרה?" שאלה בדאגה, "כלום", עניתי, באמת כלום. לאחר רגע של
שתיקה הסבירה שכואב לה קצת הראש ושאלה אם זה בסדר שנלך עכשיו.
"בטח, בטח", אמרתי מיד, בכלל לא היה לי עוד קונדום, נזכרתי.
יצאנו, וכשהלכנו במסדרון העמדתי פנים שאני לא מבחין במבט "גומר
מהר, אה?"  של פקידת הקבלה.

"טקסי ?", שאלתי, "לא, הולכים", אמרה.
"את גרה רחוק?", וידאתי, "לא, קרוב", הרגיעה.
קרוב מאד, קיוויתי, את ההתעמלות החודשית שלי כבר עשיתי.
החזקתי בידה כי חשבתי שזה הדבר הנכון לעשות. ניסיתי להזכר באחד
השנסונים שנוכל לשיר בדרך כדי להפיג את השתיקה, אבל לא הצלחתי.
"אתה הולך מהר", התלוננה. "קר לי", שיקרתי. כעבור דקה הגענו.
מצאה דירה קרוב לעבודה, חשבתי לעצמי. "תתני לי את הטלפון
שלך?", העמדתי פנים. "אין לי טלפון", התירוץ נשמע כל כך מגוחך
עד ששקלתי אם להאמין. צרפת במאה ה - 21 ואת גרה בבית בלי
טלפון. "אני אשאיר לך אימייל, תכתוב לי", חייכה. רשמתי על כף
ידי המזיעה בתקווה שיימחק. "בטח", ניסיתי לשווא לחייך. "הנה
מגיע טקסי", עצרה לי אותו, "יש לך כסף?"
"למה ?", החוורתי.
"למונית, טיפש", צחקקה.
"אל תדאגי", נשמתי לרווחה, נישקתי אותה בחופזה ונכנסתי
למונית.

"חברה יפה יש לך", אמר נהג המונית.
"לא חברה, סתם זונה", מלמלתי תוך שינון הכתובת על היד.