אני ילדה יפה. אני באמת מהממת. כל פעם שאני עוברת ברחוב, ברחבת
בית הספר, בקניון ובמסיבות, כל הבנים מביטים. בנים הם חרמנים,
יש כאלו שמסתכלים ככה בלי שום טעם ובושה, כאלו חסרי טקט
פרמיטיבים, במבט שאומר בפשטות "וואי 'סתכל איזה כוסית". יש את
המבט הפוזל, זה בעיקר של בנים שיש להם חברה או הם נמצאים עם
ידידות שלהם או משהו כזה, או שהם סתם דופקים לי חשבון והם
ביישנים...  יש את המבט האינטלגנטי, זה אחד שמסתכל על החוטיני
שלי בצורה שאני אחשוב שהוא בכלל מסתכל על המסטיק שיצוק על
ריצפת הרחוב. ככה הם בנים, חרמנים.

מבט שגם דומה למבט החסר טקט זה המבט האפסי. כן, גם הם מסתכלים
עליי בלי בושה, מפשיטים אותי בראשם בלי חשבון, אלוהים, גזע,
גזר או דת; אבל הם לא רק חסרי טקט שיכולים להשיג זיון, הם חסרי
טקט שלא יכולים להשיג זיון, במילה אחת - "אפסים". כאלו לוזרים,
בחיים אפילו לא דיברו עם בחורה, ואם הם כבר שלשלו איזה מישפט
לאיזו כוסית, הם חושבים שעכשיו בטוח יצא להם איזה זיון מיזה
והמחשבות רצות, אבל רק המחשבות. מיותר להגיד שהם גם סופר
ביישנים ופחדנים, שיא האומץ שלהם היה שהם דפקו איזה 10 סוכריות
אומץ חמוצות כאלו. ומה שמועדד אותם בחיים זה סרטי התבגרות
אמריקאים עם סוף אופטימי פלצני כזה, שממלא את ליבם בתקווה
שאיזה יום אחד הם עוד ישיגו זיון.

בכיתה שלי יש כזה ילד, מהסוג האפסי כמובן, קוראים לו שימעון.
שמעון יושב שולחן מאחוריי בכיתה שלנו, שממנו הוא כל היום משקיף
על החוטיני המבצבץ לי מהמכנס, אלוהים יודע מה הוא עושה עם
המראות הללו בהפסקות. הוא כזה ילד מוזנח, חברתית, פוליטית
תרבותית ובמיוחד בצורה החיצונית. הוא לובש תמיד איזו טי-שרט
לבנה (שנראה לי שהוא גם ישן איתה...  חח), מכנס טרנינג או
מכנסיים קצרים ואיומים, ונעליים...  אוי הנעליים, שיחליף כבר
נעליים! הילד הזה אף פעם לא מתגלח, יש לו את הזקן הכי מגעיל
שראיתי בחיים, נראה כמו עירבוב של חרא עם שיער ערווה וזה מה
שיצא. אני בטוחה שיקחו אותו למסתערבים בצבא (או שיהיה בגולני
או משהו ובטעות יירו בו חיילים כי יחשבו שהוא ערבי). בכל מקרה,
לילד הפאתטי והנאיבי הזה יש קראש רציני עליי. בסה"כ ניסיתי
להיות נחמדה קצת, באמת! אז סתם שאלתי אותו איזה שאלה בשיעור
תנ"ך על איזה ספר, וואי, אני אפילו לא זוכרת מה זה היה...
בקיצור, הילד התלהב וישר רץ לעזור לי. כזאת מוטיבציה יש
לחרמנים האלו, זה לא ייאמן, מזכיר לי את המוטיבציה של חבר שלי
לשעבר כשהוא נכנס לצבא, איזה מורעל הוא היה...  חח...  כל הזמן
אמר שהוא כבר מת להיכנס לשטחים, להרוג כמה מחבלים. אז הוא
ניכנס לשם, ואז הוא נכנס לאדמה.

ונחזור לשמעון הפאתטון, הילד מאוהב, אוף! איך אני שונאת
שנחנחים כאלו נדלקים עליי, ואז כל היום הם מסתכלים עליי ומנסים
להשחיל לעברי איזו מילה...  זה כזה עלוב. כאילו, מה הקטע שלהם?
שיבואו אליי, יתחילו לדבר כמו גברים אמיתיים, ושיחזרו כמו
ג'אלטלמנים אמיתיים! ואז אני כבר יחליט אחר כך מה לעשות איתם.


טוב, עברו כמה חודשים והעליבות של שימעון פשוט התעצמה, כל הזמן
הוא שאל אותי שאלות מטומטמות כאלו, הביט עליי כל השיעור (בעיקר
על השדיים שלי, ובמיוחד ביום שלא לבשתי חזיה, העיניים שלו פשוט
התבייתו על צמד המטרות). הוא הגיע למצב שאפילו תפסתי אותו פעם
בהפסקה מריח לי את הילקוט...  מוזר! החלטתי לעשות משהו
בנידון.

אז ביום שישי אחד, בהפסקה הגדולה בבית הספר, ששמעון ככה ישב
בספסל לבד, כשבספסל סמוך יושבות שלישיית רכלניות, ניצבתי מול
שימעון ואמרתי לו:
"שימעון, אתה יודע שאני לא שמה עלייך זין. אתה ילד מכוער, עלוב
ופאתטי, אז למה ומדוע אתה כזה אובססיבי לגביי? מה אתה רוצה
ממני?"
הוא הסתכל אליי בעניי האגוז השחרות שלו, בפה פעור ובהבעת פנים
של 'מה? מה את רוצה?', אך תוך איזה 5 שניות של ציפייה שלי
לתשובה, שכבר המשפט 'נו, למה אתה לא עונה לי, אדון?' עוד שניה
נפלט לי מן השפתיים, שמעון התעשת, ניער פניו, החליף מבטו למבט
רציני ואמר:
"אני רוצה זיון".
אז אמרתי לו:
"אה, זה כל מה שאתה רוצה?! ואחר כך אתה תעזוב אותי לנפשי?"
אז הוא אמר בחיוך מלא :
"כן!"
החלפתי מבטי לפנים רציניות שעוד מעט ירתחו מכעס ואמרתי לו...

"טוב, אז בוא לשירותים לשתי דקות ונגמור את זה עכשיו".
אז הלכנו לשרותים וגמרנו את זה.
עכשיו הוא כבר לא מטריד אותי...