טוב, אחרי שסוגיית "מי התחיל עם מי" נפתרה, כל שנותר הוא
להמתין עד חצות הליל להצעת הנישואין הרשמית.

כל אותו יום הייתי בטריפ לא נורמלי. פינקתי את עצמי בקניות
אימפולסיביות של חליפות שרד מאיימות, חצאיות מיני מזמינות,
חזיות מרופדות ונעלי פלטפורמה מגביהות, הרשיתי לעצמי להתעלות
על שנאות עבר, וטבלתי את גופי העירום באמבטיית מלחים ובשמים
ארומטיים. שפשפתי היטב את אצבעותיי ומרחתי עליהן חומר סיכה
מבושם לכבוד טבעת האירוסין שאמורה להשתחל לה על אחת מהן, הנחתי
לספר לבחוש בשערותיי ולקצצם למטרות ca-re אופנתי, התעניתי בעת
משיכות בדים מכוסי שעווה חמה שעקרו שורשי שערות עקשניות
שהעדיפו לצמוח להן בקו הביקיני, בקרסוליים ובמקטעי גפיים
נוספות, על פני קרקפתי, עשיתי שפם, החלפתי מצעים ו ...
המתנתי.

כשארוסי לעתיד הקרוב מאוד שב מעבודתו מיוזע ומתנשף כהרגלו,
שלחתיו למקלחת בפקודה, לפני שאתחרט על כל העניין.

כשהמים זרמו במקלחת הרהרתי לי ביום הקסום ההוא, לפני חצי שנה
בדיוק, שבו ישבתי משועממת עד מוות במסיבה של רונית, ממתינה
שמשהו יקרה, שאור פנימי יציף את ריקנותי, שאור חיצוני יעטוף את
פיזיותי, ש...

ואז הוא הגיע עם רעמת שערו המתנפנפת (מזל אריה לבטח), עושה רוח
כמו סופת טייפון עקרה. למרות שכניסתו הסוחפת למסיבה, שנראתה
יותר כמו תפילת אשכבה,לא הזיזה לעץ איתן כמותי ואף עלה  של רגש
בסיסי או של אביונה מטריפה לא נע בתוכי, תמרנתי את עיתוי החלפת
כוון שיכול רגליי החטובות, המגולחות למשעי, לאותו שבריר שניה
שבו מבטו השוביניסטי מזיל הריר סרק את מיניותי השופעת.  

"ס'תכל, ס'תכל, יה חתיכת טייפון הורמונלי, שטוף את עיניך היטב
לפני שאני עולה למטוס ומתחתנת עם משב רוח קל אבל יציב", אמרתי
אז לעצמי מבלי לדעת עד כמה טעיתי.

כשהואיל הוד רוממותו לצאת רטוב ומטפטף מהמקלחת, חייכתי לעומתו
וידעתי שאין דרך חזרה.
אני אוהבת את היצור המגודל הזה שבאיטיות, אך בהתמדה, אני
מצליחה להפוך אותו למשהו שאפשר גם לחיות אתו.

הוא עוד ילמד להתנגב לאחר מקלחת, סימנתי לעצמי את המטרה הבאה.


חיבקתי אותו ונשקתי לו על שפתיו בעדינות, נותנת לו לגעת בחלקי
גופי המותרים למישוש לאור יום, ממתינה למוצא פיו.

הוא נראה מאושר למראה רגליי החלקות והמשומנות שהדיפו ריחות
מרנינים של ניקיון ומיניות במינונים משתנים.
לאות הערכה, הוא השכיבני על מיטת הפוטון המאולתרת בסלון והרעיף
תשומת לב חשודה בקרסוליי הדקיקים. נתתי לו לשחק עם הקרסוליים
עד שמשכתי את שערותיו כלפי מעלה על מנת שישתעשע גם באזורים
אחרים בגופי שהרגישו מוזנחים לרגע.

אחרי שעשינו אהבה פעמיים ברציפות והצתנו סיגריות להרגעת
עוויתות הגוף והנשמה, קיוויתי שיעמוד לו כוחו לפעם נוספת אחרי
שיציע לי נישואין. לחגיגה שאחרי.
החזקתי לו אצבעות ונזכרתי בתוגה בימים שבהם כל שיהוק שלי גרם
לו לרצות אותי.

מדי פעם עלה בי החשד שהוא מוצא פורקן במקומות אחרים, שהוא בוגד
בי, שאני כבר לא מושכת אותו כמו בשבועות הראשונים. אבל ניקיתי
את מחשבתי מהרוחות הרעות שרחשו בקודקודי.
הרי עוד מעט הוא יגיש לי טבעת עשויה זהב שתוכיח את אהבתו
ומסירותו לי.

השעות חלפו.
הוא הביט כמו זומבי במרקע הטלוויזיה, מלמל משהו שלא הצלחתי
להבין, ולאחר מספר פעמים שבהם אמרתי "מה ? " ויתרתי.

הסתכלתי בו ושאלתי את עצמי שוב ושוב, האם ייתכן שהוא שכח?
ביטלתי את האפשרות הלא הגיונית שצצה לה בראשי. הרי הוא היה זה
שהציב לוחות זמנים. ואם הוא לא יודע לעמוד בהם אז אולי כל מה
שהיה בינינו לא היה אלא סטוץ אחד ארוך ללא כל מטרה מוגדרת
בסיומו.

כשהשעון הורה על 23:00 והוא הציע לי ללכת למיטה, פלטתי אנחת
רווחה. הוא לקח לעצמו את הזמן והשאיר אותי במתח כל היום, אבל
הנה זה מגיע.

כשצחצחתי את שניי נזכרתי ברגע שבו הוא התחיל איתי לעיניי כל
חבריי ומכריי ומשך אותי לרחבת הריקודים המשמימה על מנת לחכך את
גופו בגופי אפילו מבלי לשאול רשות. הוא הכריח את התקליטן המפהק
לנגן שיר שקט ואיטי לכבודנו, וכבר אז התחלתי לתמוה, האם ייתכן
הדבר שרק בגלל ששיבחתי את ריקודו התזזיתי הוא פרש דברים בצורה
מעוותת? אולי שאני מנסה על ידי משפט פשוט ונדוש של "אתה רוקד
מאוד יפה", ... להתחיל אתו?

אם זה מה שהוא חושב אז באמת אין לי מה להתרועע עמו. אולי קצת
להשתפשף אחד בשני, וזהו. טוב, אולי קצת מעבר לזה, אבל בזה
יסתיים העניין.

כל בגדיו היו רטובים מזיעה אבל למרות זאת הוא הפיץ ניחוח נעים
של בושם. כשהוא ניסה לדחוף את לשונו לפי עשיתי תנועות של
מתנגדת אבל שנינו ידענו שהייתה זאת סתם סצינה מאולצת.
בדרך כלל לא הייתי נותנת לכל מי שמכיר אותי רבע שעה לבדוק את
נפיחות שקדיי ואת כמות הסתימות והכתרים בשניי, אבל כל מרצי
הושקע בהסרת ידיו מהתחת שלי.

ראיתי איך חברותיי מצחקקות להן ועושות לי תנועות של נו נו  נו
עם האצבע אבל משום מה לא צעקתי עליו שיעזוב אותי או שירפה
מאחיזתו בישבני או שישלוף את לשונו מחכי. כבר אז ידעתי שמשהו
טוב יכול לקרות. עמוק בפנים.

לא ידעתי מיהו, מה גילו, מה השכלתו, מהן יכולותיו
האינטלקטואליות, אבל עמוק בפנים חשתי חום נעים בלתי מוסבר.

ואז כשהוא הודיע לכל הנוכחים על כך שיבוא יום והוא יישא אותי
לאישה, חששתי שהתנהגותי המופקרת משהו גרמה לו לאי שפיות
זמנית.

ביום המחרת, לאחר שהראה לי את תקליטיו במהלך משגל סוער, קבע את
תאריך האירוסין.

ואת הזמן אי אפשר לעצור. וחצי שנה חלפה לה. ואני מוכנה שההצעה
תבוא כל רגע.

"לילה טוב, אני מאוד עייף ומחר יש לי יום מטורף", כך הוא אמר,
נשק לי קלות ופנה ממני לכוון הקיר.

חשתי שעולמי חרב עליי. שנאתי אותו באותו רגע. ואם זה היה חוקי
הייתי נוטלת את חייו במו ידיי למען יראו וייראו.

הוא שכח !!!

ואולי הוא לא שכח וקיווה שאני שכחתי. מנוול. אין לו דם להגיד
לי שכל מה שנאמר לפני חצי שנה היה סתם מתוך נימוס או סתם פטנט
נלוז של גברים רדודים לתפוס זיון.

הוא בכלל לא אוהב אותי. הוא סתם רצה אותי גופנית ועם הזמן הוא
כבר התרגל וגם העניין הזה עומד להסתיים.
לעזאזל איזו פתיה הייתי. איזה טעות נוראה עשיתי כשהאמנתי לו.
הרי למרות התנהגותו וסיפוריו המצוצים מהאצבע שהוא לא כמו שאר
הגברים בעולם ושמאז שהוא איתי צווארו לא ננקע אפילו פעם אחת
(עלק), ושאני הכי יפה בעולם (כאילו שאני לא זוכרת שהוא אמר לי
בהתחלה שאני לא יפה אבל מרשימה ביותר), למרות הכל, הייתי חייבת
לחשוד.

הוא כבר שיקר לי מספר פעמים, הוא התרפס בפניי לא פעם והתחנן
לכפרתי ו...

בו'אנה, והוא למד משחק לפני שהכרנו.

כל הפזל מתחבר לי פתאום ותמונתו לא מבטיחה במיוחד.

דמעות החלו לזלוג מעיניי וגם מספר משיכות אף שעוררו את הוד
רוממתו משינתו העמוקה.

"מה קרה, למה את בוכה ?"

ניסיתי להתחמק בהתחלה אבל נשברתי מייד וסיפרתי לו.

התירוצים שלו היו מה זה עלובים ומגוחכים אבל מה אכפת לי.

רומנטי או לא - הוא הציע לי נישואין - וזה מה שקובע.

כך ציווה הגורל, ועל פיו יישק דבר.

ועל פיו יישק פי.