עכשיו מעונן: "ועכשיו אני יודע שאנחנו לגמרי לבד ורטובים לגמרי
מדמעות, שאף פעם לא באות מעצב אלא באות מהחיים.
ועכשיו אני יודע שאי אפשר להגשים חלומות, אפשר רק לחלום אותם.
ומי יודע אולי למעלה בגן עדן נתחיל לחיות/למות כמו שצריך
כי עכשיו אני יודע... שעכשיו מעונן." (אביב גפן)
....וזה כל מה שאני יודעת עכשיו. כל השאר הם רק אשליות, או
אולי השערות.
החיים עצמם שמביאים איתם את הדמעות, מובילים אותנו למודעות
ואנחנו חייבים ללכת עם זה, כי את הזמן אי אפשר לעצור ולכן
אנחנו חייבים לחיים להתבגר ולעצמינו חייבים להתגבר על זה
ה"חיים" האלה... הם מחייבים אותנו להתבגר גם בלי שנרצה הם אלה
שמבגרים אותנו!!!
אף פעם לא רציתי... אבל עכשיו שאני סנטימטר מזה... אני מול
גיוס.
אני לא רוצה ולא מעונינת לעזוב את מה שיש, את התמימות הכה יפה
שהילדות נתנה לנו
את האושר הסתמי או את הדיכאון הפנימי, העולם הגדול עצוב מידי,
אכזרי מידי... וגם אם קשה להודות אין מקום לכולם...
ועכשיו שצריך ללכת ולצאת אל העולם קצת מפחיד וקשה לי עם זה אבל
זה המצב.
ואת הזמן אני לא יכולה לעצור והתקווה היחידה שלי.
היא שאולי שם בגן עדן בחיים במוות שם נוכל לעצור, לנוח, שם
אולי יהייה לנו זמן לחחיות את החלום. שם נעצור את הזמן.
ואז האושר לא יהייה רק לרגעים, הפחד ממה שיבוא יעלם
זה מן חלום שלי .
אולי אביב לא כזה ידע... אולי באמת אפשר להגשים חלומות...
אולי... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.