פורסם במגירות ב-3.12.01
ואני האחרונה יושבת פה
בוכה ללא דמעות
ועוד פרידה חותמת זיכרון עכשווי
ועוד חיוך שאין מאחוריו חיוך,
ועוד מבט שאין בו ראיה.
לעולם לא אדע מה חשבת,
אם רצית אותי,
או רצית סתם.
אנחנו שונאים פרידות
בכל שפה אפשרית
ואני האחרונה נחנקת,
היום עוד ישבתי בחיקך,
שעה קלה ואז נפרדנו.
ואולי הייתי מאוהבת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.