"איי קאן סי גאד! איי קאן סי גאד!" הצעקות מהדהדות באגף הסגור.
הרופאים אמרו שזה הדבק והכדורים שדפקו לליהיא את הראש, ועכשיו
היא תקועה באיזה סרט ואלוהים נגלה אליה כל הזמן, אבל הם לא
יודעים למה היא מדברת רק אנגלית. ישבתי והסתכלתי עליה שעתיים
וחצי, חלק מהזמן היא צעקה לאלוהים באנגלית, ולפעמים היא הייתה
מתקפלת בפינה ומלמלת לעצמה שהיא רואה את אלוהים. היה איזה רופא
שניסה לתקשר איתה בערבית "אנתי ראייתי אללה?" הם חשבו שאם היא
שלפה את האנגלית יחד עם המבטא הישראלי מבית-ספר לפני שלוש
שנים, אולי היא תיזכר גם בערבית של לפני שנתיים. אבל היא רק
הסתובבה ממנו והתחילה לצעוק שוב "איי קאן סי גאד! איי קאן סי
גאד!" ואז הסתובבה אליי, זיהתה אותי ולחשה לי באוזן "איי קאן
סי גאד..."

הרופאים שאלו מה בדיוק היא הייתה לוקחת, וכמה זמן היו נמשכות
ה"הזיות" שלה. אמרתי להם שקצת אל.אס.די והרבה מאוד דבק, פה ושם
איזה גראס קטן, לא רציני. בקשר לסרטים אני לא יודעת. הם שאלו
אם היא הייתה מדברת על התגלויות של אלוהים מידיי פעם. אמרתי
להם שהדבר היחיד שאני מצליחה לקשר זה כשאיזה דוס בכיכר ציון
חילק לנו נרות שבת וניסה לשכנע אותנו שנקרא איתו תפילה.
הרופאים לא נראו מסופקים והמשיכו להסתודד עוד כמה זמן. בינתיים
אני בהיתי בליהיא דרך הזכוכית, מהאלה שתמיד מראים בסרטים על
הבתי-משוגעים כשיש את הזכוכית שמהצד השני היא בעצם מראה.
כשחזרתי הביתה ברגל תכננתי בראש מה להגיד לשי. הליכה ברגל תמיד
טובה כשרוצים לחשוב, את זה ליהיא לימדה אותי. בדרך עברתי ליד
חבורה של חטניקיות מבית-ספר לשעבר שישבו מאחורי המתנ"ס ועשו
דבק. "מה את צוחקת?" שאלה אותי איזה מתלהבת קטנה עם שיער סגול
ופירסינג לפי מספר הפעמים שהיא קיבלה מחזור בחיים שלה. "מצחיק
אותי לחשוב שבעוד כמה שנים את תהיי זאת שתקועה באיזה סרט בבית
משוגעים." הפריקית המאאאגניבה הקטנה רק צעקה לי "יצורה." גם
כן, מתלהבת.

שי אמר שחבל שלא לקחנו אותה קודם לשם כי אולי היינו מצילים
אותה. אני הסברתי לו שהרופאים אמרו "שזה בגלל הכדורים שהיא
לקחה וכמויות הדבק שגרמו לה הזיות פרמנטיות. יענו, היא תקועה
בסרט בגלל שהכדורים והדבק דפקו לה ת'מוח." אבל רק אני ידעתי מי
באמת דפק את ליהיא.