יום רביעי בלילה, אורן ואני נכנסנו למכונית. לא תיכננו לאן
בדיוק ניסע אבל כיוון כללי צפונה, איזור נהריה אפשר לומר
אפילו...
התנעתי את המכונית, רעש מיוחד של אוטו שלא רוצה לנסוע, בסוף
הוא השתכנע ויצאנו לדרך. יצאנו מאזור התעשיה הדרומי של העיר
לידנו וראינו אותה מתקרבת אלינו בריצה שמחה כאילו לא התראינו
שנים.
יום רביעי בלילה, היא נכנסה למכונית ויצאנו, לא יודעים לאן אבל
כיוון כללי צפונה, עכשיו זה כבר חיפה.
שמעתי אותה מדברת עלי כאילו אני אפילו לא שם, והיא יושבת לידי
בכלל.
הגענו לחדרה ונעצרנו, טקס סימלי כמו בכל נסיעה, סיגריה וקפה
טורקי...
יום רביעי בלילה, ממשיכים בדרך לחיפה, או אולי בכלל מטולה, לך
תדע?!
ראינו אור חזק כל כך שהייתי חייב לסטות ימינה, התהפכנו, אחרי
שעה בערך פקחתי עיניים וראיתי אותו מולי, נבהלתי כמו שבחיים לא
נבהלתי,
זקן שחור קצר, אולי בכלל ליכלוך, קרחת חמודה כזאת של מנהלים
בבצפר
ושמלה לבנה של שוטי הנבואה. מי הבחורה הוא שאל, אמרתי לו שזו
אחת שאני דלוק עליה כבר הרבה זמן ולא כדאי לי לא לבדוק מה
איתה.
קמתי בפתאומיות, צעקתי לה, היא לא ענתה, ושוב כמה פעמים,
נבהלתי עוד יותר למראה הבחור החדש עם השמלה מנסה להתחיל איתה,
קמתי לכיוונו, ביקשתי ממנו לעזוב אותנו, אורן כבר נעלם באופק.
יום רביעי לפנות בוקר, כמעט חמישי, אני והיא הולכים לכיוון
האוטו,
כמעט הרוס לגמרי, כבר לא מתניע כמו פעם אני אומר. הבחור עם
השמלה ביקש טרמפ, לאן? למרכז הוא אמר...
נסענו שלושתנו, הוא שאל מי אנחנו וכאלה דברים ואז התחיל לספר
על עצמו, אמר שהיה פעם המשיח, הרגשתי כמו בסרטים האמריקנים עם
סנטה קלאוס, כאלה שיש בכל חור, אבל משיח אין הרבה...
יום חמישי בבוקר, דקה לפני שהוא ירד שאלתי אותו אם הוא באמת
היה המשיח או שסתם הוא משוגע, משיח אמיתי יודעים שרואים רק על
ידי נס גדול ואמיתי, ביקשתי ממנו לעשות נס יפה לפני שהיא
תתעורר, ביקשתי שכשהיא תקום היא תרצה להיות איתי, לתמיד. דקה
של השתגעות מצידו וזה נגמר, לא האמנתי לו, אבל בכל זאת לא היה
נעים לצחוק עליו ככה...
יום חמישי בבוקר, היא מתעוררת ומנשקת אותי כמו שבחיים לא
נישקו.
שאלה איפה אורן, וחזרה לנשק אותי, לחבק ולאהוב...
יום חמישי בערב, אורן מצלצל, "איפה אתה בנאדם?" אני עונה לו
שבבית
איתה במיטה, אנחנו ישנים. "בוא לקחת אותי מחיפה".
היא קמה, שאלה איפה היא, הביטה בי ונרגעה, נשיקת התעוררות.
היא סיפרה לי שהיא חלמה שנסענו לחיפה, ושעשינו תאונה גדולה,
ושהמשיח חזר בשאלה כי הוא רצה אותה...
למגרדת בראש... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.