חיפשתי בתוך ראשי
וחיפשתי בלב,
מצאתי שכל מה שבי
זה כאב.
כאב מחברים, כאב מההורים
כאב כי סתם, כאב כי כולם שם.
כי אף אחד לא פה לידי
לא מימיני ולא משמאלי.
כולם יורים חצים של כאב
ורובם פוגעים לי ישר בלב.
אני מתמוטטת ואף אחד לא רואה
אני פה אבל אותי אף אחד לא מוצא
אני את כולם אוהבת והם כולם אותי שונאים.
אני כל הזמן מתאבלת וכולם ממני מתעלמים.
נימאס כל כך מהריקנות
שנובעת בעיקר מהבדידות.
התחושה הזאתי ממכרת,
וכמו סמים בסוף היא הורגת
אז כנראה...
שנמות!!! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.