זה קשה.קשה להחזיק את הדמעות כשהן רוצות לרדת
זה קשה להפסיק לכתוב כשהיד רועדת.
הדמעות התמימות עומדות בקצה הן מפחדות לרדת
באושר הן מרבות לצאת,זורמות בלי פחד.
שכואב  אז הן נבלעות מסרבות להתגלות
אהבה ודמעות זה תמיד בא ביחד
אי אפשר קיומו של השני בלי הראשון
דמעה קטנה זולגת על הלחי
יורדת לאט לאט כמו הכאב
מרטיבות לאט כמו הגשם
והדמעות לאן הן נעלמות כשהן לא מוחזקות?
הלב,סופג הכול,הוא מפוצץ במים של כאב.
וכשתהיה שם הצפה,הלב יתפוצץ.
והכאב יעלם בסוף אך ישאיר טיפה קטנה
שדבוקה ללב בלי סיבה..
סתם כי היא שם חלק מן הכאב
כי הכאב הקטן הזה מסרב להעלם.
זה קשה להתאפק מבלי לצרוח.
הכאב הזה כל כך קר,כל כך אכזר.