גולן עמד לפני פתח המטוס ונתן לרוח לפרוע את שערו הבלונדיני,
זויות פיו נמתחו בחיוך, שחשף שורות שיניים לבנות ובוהקות. הוא
כופף את רגליו וזינק החוצה. הרוח המוכרת קיבלה את פניו בזרועות
פתוחות כשהחל לצלול מטה ולצבור מהירות. האדמה מתחתיו נראתה כה
רחוקה ולא משמעותית והבתים נראו כקוביות לגו מפוזרות בלב שטיח
ירוק צהבהב של שדות חקלאיים. הוא עצם את עיניו והתמכר
לאדרנלין, שזרם בגופו, ולתחושה הנפלאה של כוח המשיכה המושך
אותו מטה.
לפתע, הרגיש, כי מישהו נועץ בו מבט. הוא דחה בתחילה את התחושה,
הרי לא הגיוני, שמישהו נועץ בו מבטים, פה בגובה מאות מטרים מעל
האדמה, אך התחושה המוזרה לא עזבה אותו עד שלבסוף פקח את עיניו
והביט במראה שנגלה לפניו בחוסר אמונה. לידו צלל, באותה
המהירות, נשר שהביט בו בעין בוחנת. "כזה דבר עוד לא ראיתי",
אמר גולן בקול, כאשר מוחו הצליח לבסוף לעכל את המראה והנשר ענה
לו, "מה, אף פעם לא ראית נשר".
גולן עצם שוב את עיניו, יותר מדי צניחות חשב בליבו, אך כשפקח
שוב את עיניו ראה מולו עדיין את הנשר.
"מה קרה?" שאל הנשר, "מה אתה בשוק?".
"א... אתה מדבר", ענה גולן בקול רועד.
"בטח שאני מדבר, אופייני לבנאדם לחשוב שכל הציפורים הן טיפשות,
תתפלא אבל אנחנו מבינות כל דבר, שאתם אומרים... אנשים
טיפשים".
"אבל איך?" גולן צעק, "אני לא מאמין".
"תתפלא", אמר הנשר וצחק.
"מה... מה אתה רוצה ממני, למה אתה מדבר איתי" אמר גולן.
"רציתי להגיד לך, שנמאס לנו מכם", אמר הנשר, "נמאס לנו שאתם
מעופפים לנו ככה בשמיים שלנו ומפריעים לתנועה הסדירה".
"מה???", אמר גולן.
"כן, כן, אל תתמם לי. נמאס לנו לנסות להתחמק ממנועים של מטוסי
סילון ומאנשים מטורפים שצוללים להם מהשמיים. אתם תישארו על
הארץ ואנחנו נישאר בשמיים... חתיכת מפגר".
התדהמה, שבליבו של גולן, החלה להתחלף בכעס. מי הוא חושב שהוא,
הנשר הזה.
"השמיים הם לא רק שלכם, הם של כל מי שרוצה לעוף", אמר גולן.
"וואו... תראו מי החליט לצאת מההלם שלו", אמר הנשר, "אנחנו
עפנו בשמיים עוד לפני שאתם הלכתם על שתי רגליים ואתה חושב,
שניתן לכם לגנוב לנו אותם ככה".
"תשמע", אמר גולן בכעס, "לא מעניין אותי כמה זמן אתם עפים
בשמיים, אנחנו למדנו לטוס ועכשיו זו זכותנו לטוס בשמיים. וזה
לא ממש ענינך, נשר טיפש ".
"טיפש!!" צעק הנשר, "באיזו זכות אתה קורא לי טיפש".
"אני בנאדם", צעק גולן חזרה.
"אז מה?".
"אז אני החיה עם המוח הכי גדול על פני הכוכב הזה. אם לא שמת לב
אנחנו שולטים בחי, בצומח ובדומם בכל מקום. אנחנו נמצאים ביבשה,
בים ובאויר. אין אף חיה, אבל אף חיה, שיכולה להתחרות איתנו.
אנחנו בנינו מכונות שיכולות לעשות הכל, בנינו מבנים מפוארים
ואפילו לירח הגענו". גולן החל להרגיש הרגשת ניצחון מפעמת בו.
"אנחנו החיה הכי חכמה ולכן, גם אם הייתם פה לפנינו, אנחנו
עכשיו שולטים גם באויר ולכם אין מה לעשות בנידון, זו עובדה
וזהו". חתם גולן את הנאום בתחושת ניצחון.
"אתה עד כדי כך חכם." אמר הנשר.
"בודאי", אמר גולן בחיוך רחב וגאה, "אני בנאדם".
"אז איך זה שרק אני אצא חי מהצניחה הזאת?" שאל הנשר.
"מה גורם לך לחשוב שאני לא אצא חי מהצניחה?" שאל גולן.
"פשוט. שכחת לפתוח את המצנח בזמן", אמר הנשר ופרש את כנפיו.
"מה???" חשב גולן והפנה את מבטו למטה. עיניו התרחבו למראה
האדמה המתקרבת.

הנשר חייך לעצמו כששמע את קול החבטה מאחוריו. כל אותם בני האדם
חושבים שהם כל כך חכמים רק בגלל שיש להם מוח גדול יותר, אבל
כולם נופלים באותו התרגיל. אם זה תלוי בו, השמיים ישארו של
הציפורים לנצח והוא לא ייתן לאיזה בלונדיני טיפש וחבריו בני
האדם לגנוב אותם.
הנשר דאה גבוה יותר ויותר, מתחתיו נפרשו השדות בירוק צהבהב.