מתי פוגשים בדמעה?
מתי היא זולגת?
כשבוכים,
כשצוחקים,
כשמתפוצצים מצחוק,
מכאבים,
כשמתגעגעים,
כשמפהקים,
מדוע כולם מחפשים אחר הדמעה הזו?
וכשמוצאים אותה אז מה עושים איתה?
אז זולגת דמעה,
שם, בזווית של העין ומנגבים,
ולפעמים אפילו יש נזלת, ביג דיל,
בכלל מה עושים מבכי עניין גדול?
תרפיה נפשית הם אומרים לי...Fuckin' bullshit
אני יכולה להביא לכם אחד בהודו שיחלוק על דעתכם,
כשהוא בעצם גר בקרטון שהוא כל עולמו, וטוב לו,
אז מה זו בעצם הדמעה הזו?
איזה סוג של פריקה?
אולי הסבה?
אולי בכלל לקיחת תשומת לב?
אולי זה איפה שהלב כואב?
אולי בעצם כולם יחד?
אולי זה כדי להפר את הפחד?
אבל מה שאני בעצם לא מבינה,
שבמצבים מסויימים - כמו מוות,
לכולם יש את אותה הדמעה.

כתבתי את היצירה הזאת בערך ב-3 לפנות בוקר. פשוט לא הצלחתי
להרדם ועלו לי כל מיני משפטים שלא הייתי מסוגלת להתעלם מהם,
לידי היו מחברת ועט והתחלתי לרשום, בבוקר בשיעור מצאתי את אותה
המחברת ואת אותו השיר- שיפרתי, מחקתי, סיימתי אותו והנה הוא...