שוב התעוררת בבוקר, במיטה המוכרת שלך וגילית שאת חולקת את הפוך
שלך עם פרצוף חדש. אז קמת לרוקן את קיבתך משאריות האלכוהול של
יום האתמול בתוספת הקולה ששתית הרגע. כן, כן, זו הפעם האחרונה
שאת שותה על קיבה ריקה, ואת יודעת מה? הפעם האחרונה שאת שותה
בכלל. מי צריך את הערפל המחשבתי הזה בכלל, הרי אנשים מספרים לך
שאת החיים מעניין יותר לחיות אם מצליחים לראות יותר ממטר
קדימה.

לפתוח את היום בראייה מטושטשת זה אף פעם לא קל, ועזבי אותך
מהמשמעות הרוחנית של כל העסק, פשוט נורא קשה לתמרן מעברים במצב
הזה בלי להתקע במשקופים כל הזמן. ואת יודעת ששוב תשמעי ממנה את
אותו נאום, ותמלמלי איתה את המילים בלי קול, ושוב תסכימי,
ובאותה הקלות תשכחי ליישם.

אז לפני שתחזרי למיטה ותנסי להיזכר בפיסות אינפורמציה על שותפך
העכשווי, תאחזי שוב באינדיבידואליות שלך ותזכירי לעצמך שזה
הייחוד שלך שגורם לך לעשות דברים אחרת, ושאת לא באמת תועה, את
פשוט מקורית.