למה יש לי עכשיו דמעות בעיניים?
כי חשבתי על פולין.
פתאום הכלהתערבב לי במוח ובלב והכל מסתחרר לי וזה כואב.
אבל למה לבכות?
כי ככה בא לי.

מי אמר שאסור לבכות?
מי אמר שזה מביש?
מי אמר שזה רע?
שזה עושה אותך לחלש יותר?
למישהו פחות טוב?
מי אמר שמתי שאתה מתחיל לבכות אז צריך להגיד: "די, אל תבכה" או
"אבל למה אתה בוכה?"

תפסיקו עם המשפטים האלה, זה מציק. מה הבעיה לבכות ולבעוט החוצה
את כל מה שתקוע לי בפנים?
מה הבעיה בזה?! נמאס לי ואני עדיין רוצה לחשוב כל הזמן על
פולין. כן, זה היה המסע הכי מדהים שהיה לי בחיים. אני לא
מצטערת לרגע אחד שיצאתי ולא היו לי בכלל ספקות שאני אצא עוד
מכתה ז' ששמעתי שיש דבר כזה מבית ספר.

וכל הזמן שואלים איך היה.
אז בואו אני אגיד לכם איך היה במקום להגיד כל הזמן שהיה
מעולה:
היה קשה, מרגש, מעולה, מצוין, מדהים, כואב, יפה, עצוב, מכעיס,
מובן ולא מובן, מעלה הרבה מאוד מחשבות, כיף, נהדר ופשוט מתאים
למשפט: "כשתהיה שם תבין" כי אני יכולה להגיד את כל הרגשות האלו
שהרגשתי. עדיין אף אחד לא יבין אותם ולא יוכל לקשר אם הוא לא
יהיה שם.