שי בל / מרדף |
מסתכל על עצמי
בוחן את התגובות
של האנשים שבראשי
מרגיש כמו נווד
בין הרגשות למציאות
והזמן פתאום כאילו נעמד
ואני נותר עם השאלות
חוזר לדירה ריקה
ומגלה שרהיטים לא מדברים
ואני בתוך עצמי עם עצמי
מרגיש כבוי מבפנים
רודף אחרי חלומות ילדות
והמרחק נשאר תמיד אותו מרחק
הייאוש גדל ונגמרת השפיות
ואיתו האוויר ואני נחנק, נשנק
המילים נשפכות אל הדף
בקצב של מכונת ירייה
ואז לרגע קט אני צף
ומצליח לנשום נשימה עמוקה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|