די, חדל אתה עולה על העצבים.
בבקשה תמשיך הארת לי את החיים.
אוהבת עם נשיכה. ככה לימדו ההורים.
חש את הטעם לאחר העינויים.
בהתחלה  ייחלה לזה...המוות הרי הוא הפתרון.
למרות שהתנגדה חנקתי בחיפזון.
הליחה על שפתייה יוצאת בקצב מואץ.
העיניים דומעות. בכי של מאמץ.
התכרבלות אחרונה. יותר לא אפחד מתחושת מבטך.
נגיעה לזיכרון. יותר לא ייקבר בצורת אהבתך.
אז יותר לא נעשה אוהבים אבל לא תרצחי גם נשמה.
יותר לא אחוש את חום גופך אבל אקום לתחייה.
לא הבנת את זה אז. חשבת אלו סתם רמזים או חרדת נטישה.
עדיין זוכר איך האמנתי כשביקשת סליחה.
קפואה, מאובנת עם הרעל הבזוי שבפנים.
זה היה אמור להיות הפוך. כך זה תוכנן אצלי במעמקים.