זה כנראה לא ישפיע. האמונה המאוחדת ששפה היא טבעית במהותה, כמו
שיש לך אף או רגל. שהיא מילולית וקבועה במשמעותה, שהיא מעבירה
אוטומטית את מה שהדובר חשב עליו היא כל כך חזקה וחסינה לעובדות
עד שאין טעם לצאת כנגדה.
ועדיין, אני חושב שמודעות לשפה חשובה למרות שפחות ופחות אנשים
סביבנו שמים לה דגש.
הנה דוגמא: בחברה מפוצלת בה יותר ויותר אנשים מונעים ומוגבלים
ע"י הגדרות הולכות ומצטמצמות של אינטרס אישי, שפה הופכת להיות
יותר ויותר חשובה מאחר והיא נשארת אחד מהכלים היחידים שיכולים
להוביל להבנה הדדית וכבוד.
אבל אפילו השפה הפכה להיות יותר ויותר ממורכזת, יותר ויותר
סגורה לאנשים מחוץ לקבוצה - גם באזורי הז'רגון הטכני וגם
באזורים של אינטרקציה חברתית בה השפה הופכת יותר ויותר לדרך של
זיהוי חברים בקבוצה וסילוק אחרים מאשר תקשורת סבוכה ומלאת
ניואנסים.
ככל שאנו פחות ערים לשפה המשותפת, זה נעשה קשה יותר ויותר
לקבוצות עם אינטרסים סותרים לדבר אחת עם השניה בדרכים שיובלו
לפתרון הוגן לשניהן.
הדבר יוביל לתחרויות חברתיות שיצדיקו יותר ויותר "פתרונות"
אלימים לעימותים. אני חושב שאנו רואים את זה בכל רמה היום,
מהמצב הביטחוני - ההתעללות בשפה בשיח הפוליטי, שכמעט תמיד גולש
לפרופגנדה א-רציונלית, או פרסום - שמטעה ולרוב גובל ברמייה.
אנו צריכים לשבת ולספק פתרונות יצירתיים דרך דיונים בנושאים
הבוערים בכל הרמות של הרב-שיח האנושי.
אם איננו יכולים לשוחח אחד עם השני בדיאלוג עשיר ומשמעותי, אנו
נידונים ליותר ויותר עימותים כוחנים וללופ מתגבר של התנהגות
הרסנית.
נעשנו מבודדים, מותנים ונשמעים בקלות רבה מדי לאנשים שמשתמשים
בשפה כנשק או כוח. וכוח הוא הנושא כאן.
שפה הכרחית לכל צורות האינטראקציה האנושית, שיתוף פעולה
בקהילה, הוגנות, קבלת החלטות אינטליגנטית, ולהשרדותנו כמין,
כי, למרות שאנו מסוגלים לחשוב בלי שפה, זוהי השפה שגורמת
למחשבה להראות.
נסו לדמיין עולם בלי שפה, או עולם עם שפה שעובדת פחות ופחות,
ותראו כמה יכולות ההשרדות שלנו משתנות. אם איננו יכולים לחלוק
חויות של אחרים, אם לא נוכל לחוש את כאבם ושמחתם, או להבין את
עוצמת רגשותיהם, איך נוכל לראותם כשווים, או להעריך אותם כפי
שאנו מעריכים את עצמנו?
נכתב ע"י נועם וואהל לאוגדן המאמרים "רגיש, לא?" שיצא לאור
ביולי 1994.
