העננים נעים מהר
הם לא יודעים עד כמה
הם לא יודעים מה הם עושים
הם רק "שטים" שם ונהנים
מהאויר הצלול מהנוף המרהיב
מלהיות קרוב לאלוהים
מלהסתכל על כל אדם ואדם
לראות מה הם עושים עכשיו
ואז בדיוק אז להזיל דמעה
על חיים שעברו
על חיים מבוזבזים שנשפכו
שלא יחזרו
עד כמה שינסו
ואז הם בוכים
בוכים בכי מר
על האובדן הנורא שקרה

אנחנו האנשים
לא יודעים
חושבים שהעננים מזילים את טיפותיהם
מסיבה ברורה - הרי הטבע
אבל לא כך
העננים הם העיניים של אלוהים
הם משגיחים רואים מתאפקים ושומרים
עד שאי אפשר יותר עד שהם לא יכולים לשמור יותר
מוציאים הכל החוצא
"נשפכים" בפני כולם לא אכפת להם להיראות חלשים
הם רק רוצים להעלים את הכאב
את כל הסבל שמסתובב
את כל הרוח והקור
כי לעננים שם מעל אין אור
אין להם שום סיבה לשמוח
הם רק רואים ובוכים כל יום מחדש...