|
בן שבע עשרה בקושי
לפניי עוד החיים
אך הספקתי כבר ללמוד
שעל טעויות משלמים
אם רק הייתי נזהר
בדברים שאני אומר
הכל היה אחרת
ולא הייתי מצטער
בדרך הלא נכונה בחרתי
דברים שלא היה צריך אמרתי
אם רק הייתי הולך לפי הלב
זה לא היה כל כך כואב
אבל מה שקרה קרה
מפה אין דרך חזרה
צריך להמשיך ולחיות
קורה שעושים טעויות
התאהבתי בילדה
אהבה עד השמיים
רציתי לספר לה
אבל חשבתי פעמיים
לפני שאומר לה
אני חייב להיות בטוח
שאני אכן אוהב אותה
וזה לא איזה מצב רוח
בדרך הלא נכונה בחרתי
דברים שלא היה צריך אמרתי
אם רק הייתי הולך לפי הלב
זה לא היה כל כך כואב
אבל מה שקרה קרה
מפה אין דרך חזרה
צריך להמשיך ולחיות
קורה שעושים טעויות
ועד היום אני תוהה
כמה טיפש אפשר להיות
החלון שלי נסגר סופית
אין יותר מקום לחלומות
עכשיו היא עם אחר
ולי נשאר רק הכאב
למה הייתי מוכרח לומר
שאני אותה אוהב |
|
|
בשואה, היו
יהודים שנטרו
טינה לתפיסה של
דאגה למחר,
וטענו כי יש
לנהוג לפי "אכול
ושתה כי מחר
נמות". ואכן, הם
אכלו ושתו
ולמחרת מתו.
אדולף |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.