אני מאמינה שבמוות ישנם כמה שלבים עד שמגיעים להשלמה עמו:
1.הלם
2.הכחשה
3.דיכאון
4.כעס
5.השלמה.

כשדביר הרג את עצמו, היה מאוד קשה לי לקבל את זה. זה היה
ההלם.
אחר כך בכיתי הרבה והייתי בטוחה שזה לא קרה בכלל, שאני יכולה
לטלפן אליו עכשיו והוא יענה. זו היתה ההכחשה.
ניסיתי והוא לא ממש ענה. אז זה היה הדיכאון.
אחרי כמה חודשים שבהם הייתי שרויה בעצב מתמיד ובכעס על עצמי,
על מה שעשיתי לו, הבנתי שאני לא אשמה. זה היה הכעס. הכעס
עליו.

בסופו של דבר עמדתי מול המצבה.
"דביר, אתה זוכר אותי? אתה שומע אותי? לפני שברחת רצית להגיד
לי משהו...  מה רצית להגיד לי? תאמר לי רק מה רצית להגיד לי...
דביר...  דביר... ?"
בסופו של דבר עמדתי מול המצבה.
ואז הגיעה ההשלמה...