אהוב יקר ולא מוכר. (או אולי כן?)

המון שאלות חולפות בראשי למול דמיון עיניך, חום/ירוק/כחול עם
אש נעורים חסרת גיל, וקמטי צחוק בצדדים. כמה חיובי להתחיל עם
שאלה וללא תשובה.
האם יודע אתה כמה ימים יזרמו עד שניפגש? (אולי כבר נקבעה
הפגישה ביומנך, ואני אכנס למשרדך פתאום, באמצע יום עבודה פשוט
שכזה, ובפשטות דומה, נתאהב?)
וכשניפגש? הנתחיל חלקים ורכים?
ומה אם אבקש לי בטחון מוחלט? תעודת ביטוח? מה אם אפחד?
הרי פחדים הם לחלוטין אנושיים. אנושי לחפש הוכחות, אנושי לבקש
בטחון.
גם אם אני יודעת שכדי שאלך ולא אראה אותך יותר, צריך משהו בסדר
גודל של שואה אטומית. אני גם יודעת, כבר פוצצתי פצצות אטום.
שואות אטומיות בין אנשים קורות לא פעם. ואז החיבוק מותר.
ובכל זאת, אהבה יוצרת משהו. או אולי היא היצירה עצמה, ואין
באמת איך להרוס את מה שבנתה אהבה.  אז לא בטחון אני רוצה. לא
תוכל להבטיח לי מה שאיני יכולה להבטיח לעצמי.
ומה בכל זאת ביקשתי ממך?
אני אחזור בפעם המאה מיליון (כנראה בחיים) למשפט שאמרתי במכתב
אחר ורחוק:
אני רוצה שנתחבק יחד כל החיים. ככה, פשוט. חיבוק מתמשך.
אתה חושב שאפשר?
רוצה להבהיר, אני לא רוצה אותך בשום צורה או דרך אחרת ממה שאתה
וממי שאתה.
אני אוהבת אותך. כולל הכל. אני אוהבת אותך כי אתה מי שהינך.
רוצה שתרצה אותי בדיוק כך. כמוני.
אני מקבלת את כל מי שאתה. אין שום צורך שתשתנה או תשנה שום
דבר. אני לא רוצה שנוותר על שום דבר בשביל להיצמד. רק כדי
לבנות, מוכנה אני לעשות ויתורים.
כבר למדתי שאי אפשר לאהוב חלקים באנשים. אני מקבלת אותך לגמרי,
את הכל. ואין דבר שאגלה עליך שיגרום לי לאהוב אותך פחות, אלא
רק יותר. אני כל כך רוצה לדעת יותר, וכל דבר שאני מגלה רק
מעמיק את האהבה שיש לי אליך. אני רוצה את המאה אחוז שלך. אני
רוצה לדעת אותך.
ככה אני מרגישה. האם תרגיש כך כלפיי? זה יקח אולי זמן?
אני יודעת שאמשיך לגלות עצמי בפניי וכשניפגש - גם בפניך, כל
יום משהו נוסף. וכל יום, הגילוי עצמו ממלא אותי אושר. עם כל
גילוי של מי אתה מי אני, אני מתמלאת כוח וחוזק הלאה. כמה טוב
שאיני חלזון הזקוק לשיריון, ואפשר לחבק כך, חשוף, עור לעור.
אני לא חושבת שיש דבר בעולם שיהפוך את מה שאני מרגישה  לפחות
משמעותי. זה לא יהפוך את התחושה המרגשת שתבוא בינינו לפחות
מרגשת.
הרגשות שלי לא כפופים, יקירי, לשום מסגרת או התניה. הם שלך כמו
שהם - בלי דרישות, בקשות או מחויבות. זה מה שאני מרגישה אליך,
זה מה שיש לי לתת לך.
אתה מוזמן לקחת כמה שתחפוץ, יש מספיק לכל החיים.


אוהבת,
ענת