אחרי 9 איקסים על הנשק, מה עוד אפשר לבקש מילדה כזו קטנה?

ופתאום... שקט.
איך זה יכול להיות? הרי הוא מת.
למה היא לא עונה לנו? הדר, תעני!
זה הדבר האחרון שהיא שמעה...
בכלל לא היתה הדר. וזהו שמה במותה...
יובל נולדה בשביל לשבור מוסכמות. כך אבא היה אומר תמיד...
שאם הייתה נולדת בהודו, היתה אוכלת פרה!
אבל כאן, צמחונית היתה.
עדינה ושברירית, התגייסה לצבא עם אין ספור בעיות אכילה והחליטה
ללכת ולהיות החי"רניקית הכי קרבית שתוכל להיות, וכמו שמתאים
ליובל, גם מעבר לזה.
וכך, לאחר טירונות משותפת לבנים ולבנות במשך 4 חודשים מפרכים
של מסעות ואימונים, הגיעה לחברון...

אולי כדאי למסור עוד פיסת מידע על יובל - כשהייתה בת 16,
אחותה, גשם, ששירתה כפקידה באיזה מקום שכוח אל ברצועת עזה,
נהרגה מירי של חייל ששמר, אולי שיכור, אולי מסומם, אולי אפילו
סתם עייף... שחשב שהרעש מאחורי השיחים זה חשוד מידי וצריך
לחסלו. ובאמת חיסל אותו, רק חבל שכל מה שנמצא שם אחרי זה חיילת
עם גור חתולה בידיים, כנראה רצתה לשחרר אותה מחוץ לכתלי
הבסיס.
יובל לא התגברה ולא שכחה, למרות שכלפי חוץ לא ראו סימן! היא
אפילו לא בכתה, יובל לא בוכה אף פעם! גם לא כשחבר שלה עזב
אותה כדי לזיין אחרת.

אחרי תחנונים רבים למפקדים ואחרי הצטיינותה של יובל היפהפיה
שלנו, העבירו אותה לעזה, והיא ידעה שהיא הולכת להיות אחותה
הגדולה... להשלים את חייה של גשם. לא כפקידה, אלא כזאת שתחסל
את המחבל הבא!
אולי זה ישמע קצת מוזר, הרי לא מחבל הרג את אחותה. אבל במוחה
של יובל המסכנה שלנו, הכל התעוות... כבר היו לה 9 איקסים על
הנשק...
היא הרגה כבר 9 מחבלים, אבל לא הסתפקה בזה... היא נהייתה רעבה
לדם מחבלים על הידיים.
כל מפקדיה ידעו זאת, אבל לא עשו כלום כדי לעזור... כי הרי
דרישות הצבא קודמות לאדם עצמו...
ואם הצבא צריך רוצחים, אז הצבא יקבל רוצחים!
הוריה החליטו שזה כבר מוגזם וניסו לתלוש אותה מהמסגרת חסרת
הרחמים ואף הצליחו להחזיר ליובלוש המבולבלת שלנו את רגש
החיים... אך הצבא לא הסכים לוותר, נותרו לה עוד כחודשיים והיא
תסיים אותם בכבוד, כמו שהעבירה את כל שירותה הצבאי...
יובלי שלי כבר לא הרגה שום מחבל מאז. שמו אותה בתוך המוצב
כתצפיתנית. הביאו לה מצלמה קטנה שרואה בחושך ואמרו לה לשמור על
גדרות המוצב. כי אם היא כבר לא רוצחת, אז כבר לא משנה מה תעשה,
עדיף שתהיה פקידה.  נתנו לה אפילו שם קוד, שתרגיש חשובה...
נראה לי שאתם יכולים לנחש את השם הזה. יובלי שלנו לא רצתה
להרוג ולא רצתה לדווח על האדם שמתקרב למוצב... אז הלכה כדי
להגיד לו שילך, כדי שלא יהרג... היא הודיעה למפקדה שהיא יוצאת
לכמה דקות... אממ... לעשן, ויובלי היפהפיה שלנו לא מעשנת.
עלו מולה לבדיקה, והיא סיפרה שהיא מבחינה באדם עם נשק. כשנתנו
לה הוראה לירות, היא פשוט לא היתה יכולה. היא הכירה בגורלה...
היא ירתה קצת באוויר, חשבה שהוא ברח ודיווחה שהוא מת, כדי שלא
יבואו לחפש אותו, הרי הוא גם בן אדם. כשעלו מולה בקשר, אחרי
ששמעו קול יריות מכיוונה...

יובל היתה ילדה!