הארי ג'ייסון ישב במרפסת הצרה של חדרו בקומה השביעית של
ה-"הולידי-אין" וצפה אל הים. הוא התבונן בקשתות של כמעט מאה
ושמונים מעלות, שיצרו הגלים אשר חדרו דרך קירות שוברי הגלים.
עיניו גלשו אל הסככות שניצבו על החוף מפוספסות באדום-לבן,
ירוק-לבן וכחול- לבן. מימין להן הזדקרו מהחול קורות עץ כהות
ועגולות של מתקני התעמלות ספרטניים.
 
הוא קם מהכורסא, נשען על מעקה המרפסת ובחן את התנועה הזורמת
מתחתיו ברחוב הירקון. מכל עבר הציצו בו מבעד לכיעורם החביב
מגדלי מגורים ובנייני משרדים קטנים, של עשר חמש עשרה קומות לכל
היותר.
 
החול מגובה של כעשרים וחמישה מטרים, נראה נקי ככל שחול של חוף
ים עירוני יכול להיות נקי. השמש בשמיים ממול הלבינה בזווית של
שעה לפני השקיעה.  החול היה זרוי בגומחות קטנות של פסיעות
רגליים וחרוץ בפסים מקבילים של גלגלי מכוניות ואופנועים. מלבדם
פילחו את החול לאורכו גם שריטות קטנותם ועדינות, שרשמה הרוח.
מרחוק הצטייר קו החוף. הוא חדר אל תוך המים במעין מובלעת קטנה
ונשית דמויית משולש כהה זווית.  

אדם הדומה להפליא למייק צעד למטה בטיילת, על גבי המרצפות
האדמדמות לבנבנות. אישה פרועת שיער פסעה בכיוון שמנגד מחזיקה
בקולר של כלב גדול, לבן ושעיר. מעט אנשים התהלכו בשעה זו ברוח
הקרירה לאורך הים. שני כתמי דמויות שהשחירו מפאת השמש המנמיכה,
נעו לאורך הקו המפריד בין רטוב ויבש ששרטטו הגלים.  

לארי חזר לשבת אל הכורסא הבהירה זקורת המסעד, בסמוך לשולחן הקש
הקטן שניצב בפינת החדר. הוא נטל חוברת ירקרקה באנגלית שנשאה את
הכותרת: 'היכן בתל -אביב' ועבר ביעף על רשימת פרסומים של
מסעדות ובארים. בדף הלפני אחרון מצא עצמו בוחן מספר תצלומים של
נערות ליווי.                      

בפרסום רשמי, אמר לעצמו בתמיהה וחזר לזון עיניו בתמונות. ליז
הג'ינגית, שכובה בג'ינס צמוד וחולצה שחורה קצרצרה על גבי ספה
לבנה ושושנה בפיה, הציעה לו הרפתקה בארץ הקודש. נינה וסנדרה
-תאומות - שערותיהן אסופות בקוקיות ניצבו משני צידיה של כורסה
ריקה, סנדרה מצצה את אצבעה, נינה ליקקה סוכריה על מקל. לשתיהן
היו שמלות מיני שחורות, חיוך מבויש, ועיניהן מושפלות. כל אחת
מאתנו נפלאה לחוד, אך מה שאנחנו יודעות להעניק ביחד, לא תשכח
לעולם

הוא המשיך לרפרף על פני התמונות: ריטה נראתה שתלטנית, נורה
מתמסרת, עופרה מציצנית ורחל חיילת משוחררת. אבל אז צדה עינו את
נטשה במעיל וכובע מפרווה, מביטה הישר אליו בעיניה הירוקות,
חיוך קל על שפתיה הדקות ושערה החום גולש בעדינות על כתפיה. היא
הייתה יפה. הכיתוב בתמונה הבטיח ליווי ברמה בין לאומית ותו לא.
     
   
הארי הרגיש את דמו זורם בסערה בקרבו. לא הצליח כלל להבין איך
סקס מתחבר ליופי הנשגב הזה. דחף אימפולסיבי השתלט על זרועו
הוליך את כף ידו לאחוז בשפופרת. מי בעצם יגלה? מייק? הוא עוד
לא יודע בכלל שהגעתי בטיסה מוקדמת מאל. אי.. תלמה בפארק אבניו
וודאי שלא אמורה להיות בסודה של פרשיה שכזו המתרחשת בטווח אלפי
מייל מחלון ביתם.  

הארי היה קרוב מאוד בהוויתו למודל האידאלי של חלום ההצלחה
האמריקני במלוא פשטנותו. הוא היה החייט, שהצליח בעבודת כפיים
קשה, להפוך בית מלאכה קטן לבית אופנה משגשג לגברים. בנוסף לכך
היה איש משפחה ללא רבב. מעולם מעולם במהלך שלושים ושש שנות
נישואיהם לא בגד בתלמה. היה לוקח את הילד לפוטבול בימי ראשון.
אחת לשנה היו נוסעים לנופש במיאמי או בסאן פרנסיסקו. בשעות
הפנאי היה אוהב לעסוק בתיקונים קטנים בבית או לעבוד בגינה. אחת
לשבוע היה נפגש עם אייב, ביל ודייב לערבים  של בולינג או
סקווש. בחגים היה משתתף בטקסי בית הכנסת של היהדות
הקונסרבטיבית ולעיתים גם תרם למפעל הציוני. פעמיים ביקרו בארץ
הקודש. לאחר  מכן, במשך מספר שנים שלח את מייק לישראל, למחנות
נוער של תנועת בית"ר, שכן היה משוכנע בצדקת הימין שאינו מוותר
בקלות.  

הוא ניגש לבר, שלף משם בקבוקון 'שיבאס ריגל' ולגם הישר מהפיה
הצרה. לאחר מכן שב ונטל את החוברת, דפדף בסערה עד שמצא שוב את
המודעה. איש במלון לא מכיר אותי ואני לא מכיר איש. אינני חייב
א פאקינג ט'ינג  לאף אדם, החליט וחייג.

מהעבר השני נשמעה מוזיקה סולידית  - הפרק הראשון מהסימפוניה
הארבעים של מוצארט. לאחר מכן ענה לו קול חינני ושאל אותו
לרצונו. הייתי רוצה לקבוע פגישה עם נטשה, אמר הארי בחופזה.
נטשה איננה היום אבל יש לנו עשרות נשים יפות לא פחות, השיב לו
הקול החינני.
- רציתי דווקא אותה. אני לא מעוניין במישהי אחרת.            
 
- להערב?
- כן.                                                      
 
- אני אראה מה אני יכולה לעשות. אתה יודע מהם המחירים שלנו?
להארי לא היה קושי לשלם את הסכום. הגברת הסימפאטית מהעבר השני
של הקו הבהירה לו, שהמחיר כולל ליווי בלבד לארוחת ערב,
קונצרט,ארוע חברתי, או שיחה בחדרו שבמלון. כל בקשה נוספת עשויה
להיות כרוכה בתשלום נוסף שיקבע בינו לבין הנערה.  
- אני מעוניין לקחת אותה למסעדה כמובן, גמגם לארי
- כמובן אדוני. האם להגביל את השרות לשעות מסויימות או עד
הבוקר?
- עד הבוקר, פלט במאמץ רב וחש את הסומק בוער בלחייו.

הארי ג'ייסון נעמד אל מול הראי וסקר את גופו: שיערו המאפיר
בלוריתו שעדיין שופעת כמו בימי נעוריו; עיניו התכולות הבהירות;
פניו החלקות ולחייו העגלגלות שגרמו לחברים לכנותו: ביבי פייס;
כתפיו החסונות שעוצבו בעשרות שנים של שחיית בוקר וחתירת ערב
עליהן הקפיד בכל מאודו; הכרס הקטנה שבצבצה לה למרות כל מאמציו
לשטחה; איבר מינו המקושת שזכה עתה לזיקפה רבת עוצמה לנוכח
ארועי הלילה הצפויים לו; רגליו הקצרות והשריריות.  


הארי הושיט את היד עם כוסית הויסקי אל צלם השתקפותו שבראי,
שנענה למחווה בתנועה משלימה. 'לחיים' לחשו לו שפתי בן דמותו.
שניהם גמעו באחת את הכוס עד תומה ואחר כך השתעלו קלות.

נכנס אל מימי האמבטיה הקצופים. מימינו הציב כוסית נוספת של
ויסקי. בשמאלו אחז בירחון הפרסום והתבונן שוב בדמותה העדינה
להפליא עונה למבטו. עיניה הביעו רוך שלא תאם כלל את משלח
רגליה. הוא נאנח, הניח את הגליון על הרצפה . ידיו גלשו ומיששו
את גופו לאורכו, מרשים לעצמם להתעכב על פינו הקשוי. הוא התחבר
מבלי דעת להתרגשויות שהיו אוחזות בו לפני חמישים שנה ויותר,
אשר חשב שהן כבר נחלת העבר.
                   
עינו לכדה את מחוגי השעון. חמש דקות לתשע. רגלו נתחבה לארובת
המכנס הלא  נכונה. ידיו חיפשו מבלי דעת את פתחי השרוולים.
כשנשמעה הדפיקה הקלה על דלת חדרו עוד נאבק ברוכסן מכנסיו.
- מר ג'ייסון?  
- מי שם?
- זו אני הנערה שלך, נטשה.
- תיכנסי תכנסי. בבקשה. בואי תשבי כאן. אני מצטער על הבלאגן.
הוא פינה את המגבת הרטובה מאחת הכורסאות והורה לה בידו על
הכורסא השנייה. היא הייתה לבושה שמלה שחורה סולידית, אולי מעט
קצרה מהמקובל, אבל שום דבר זול או פרובוקטיבי. עיניו ליטפו
קלות את רגליה בזמן שצלבה אותן וחשפה מבלי משים טפח מירכה. היא
הברישה לאחור ערימת שיער שופע.  
- תשתי משהו?
- אני אשמח לג'ין אנד טוניק.                          
הם לגמו רגע בדממה ואז נלכדו עיניו בפניה החיוורות.
- אלי הטוב כמה שאת יפה.
- תודה. אתה נראה מאוד מהודר בעצמך. תרשה לי ליישר לך.
הוא חש במגע מרפרף של ידיה על צווארו.
- לאן אתה רוצה שנצא? מועדון לילה? סעודה?
- לא ממש חשבתי על זה. בדבר אחד אני בטוח זה שאני רעב.
- ואיזה אוכל אתה מעדיף?
- אני משוגע על אוכל סיני.  
- גם אתה? אני פשוט מכורה לאוכל סיני.
היא הכירה מסעדה נפלאה ממש קרוב לפה. אפשר ללכת ברגל זה כל כך
קרוב.
הוא לבש את מעיל המשי.  
- יש לך חליפה מקסימה, אמרה וליטפה קלות את שרוולו. איזה בד
עדין.  
- אני מייצר אותן בעצמי. ג'ייסון אנד המפריז.  
- אתה מתבדח.
- לא לא הארי ג'ייסון, זה אני עצמי ובשרי.
דלת המעלית נפתחה אל הלובי. הוא חש בכמה זוגות עיניים סוקרות
אותם. היא השחילה זרועה בזרועו.  
להזמין לכם מונית? שאל השוער בכניסה ובעיניו נצץ לרגע חיוך קל.

 
הם פסעו לאורך הטיילת. הוא נהנה מים האורות, מתנועת הערב של
אלפי בני אדם, השרויים במצעד נצחי שאף פעם לא יסתיים. רוח קלה
לטפה בשובבות את פניו. גופו היה קל כנוצה. זרועה השלובה בזרועו
גרמה לליבו לחוש עדנה עצובה מתקתקה.  


יו- סי- שין קלטה עינו את שם המסעדה. הם התיישבו  אל שולחן קטן
בפאתי האולם. ידיו פרמו את חרוט הסטן הורדרד ופרסו אותו על
ברכיו. הוא העדיף בקר עם בוטנים והיא עוף עם ליצ'י. הוא שמע
קצת תשובות לשאלה הבלתי נמנעת: איך נערה כמוך... היא סיפרה על
לימודים באקדמיה באמנות בלנינגראד, נישואים וגרושים שתכפו להם
ספסר דירות שהונה אותה וגזל ממנה את כל סל הקליטה,  הצורך
לפרנס את מישה בן השלוש ואת שני הוריה הקשישים, שכולם נותרו
ללא פרוטה.                          

הוא סיפר בגאווה כבושה את סיפור ההצלחה שלו: קשיים של זמן
השפל.
אב שחטף התקף לב. נער בן שבע עשרה שמוותר על לימודים בקולג'
ונכנס לחנות החשוכה בברוקלין כדי לפרנס את אמו האלמנה וארבעת
אחיו. לימוד מלאכת החייטות מהשותף לחנות של אבא. עשר שנים של
עבודה קשה בייצור חליפות לפי הזמנה. הפנייה מבית האופנה הידוע
האמפריז שיבוא לעבוד אצלם. עוד עשר שנים עד שהפך לשותף. ואז
החל לספר על מייק שהתעקש לעלות וללמוד רפואה בארץ והיום הוא
מנתח מהשורה הראשונה ויש לו את יפעת, שהיא יפה כל כך ומוכשרת
כל כך ויש לה קריירה כל כך מצליחה של מעצבת פנים. היא שעיצבה
את הבית המקסים שלהם ברעננה. והנכד יונתן בן השלוש כמה שהוא
יפה וחכם ושובב הנוכל הקטן הזה.

ואז בדיוק קלט בזווית עינו בת דמות מוכרת כל כך.  
- קרה משהו?
- לא כלום. זאת אומרת  כן. אולי אני זקוק לקצת אוויר צח. הוא
קם בפתאומיות וניגש לדלפק שם הזמין בחופזה את החשבון.        
           
זה חייב להיות... אלהים אדירים, טוב שלא ראה אותי. אבל הוא לא
היה עם... אולי אני כל כך עצבני שאני מפנטז.

הם עצרו לשתות קפה בבית הקפה שבחוף ירושלים. הוא התיישב לצידה
ואחז בידה מעל שולחן הצופה לים. הם הזמינו שני קוקטיילים
והמשיכו בשיחה על אופנה, אמנות ואמנות האופנה.

הם שבו לחדרו שבמלון. רק עתה התפנה שוב להתרגש מההרפתקה שהשליך
עצמו לתוכה. כל כך שונה מביקורו הקודם שהתאפיין בתחושת הבדידות
וההזדקנות שגרמו לו להחנק אל מול הטלויזיה.  

בחדר היא שאלה בעדינות לרצונו.  
- להיות איתך לילה שלם - זה חלום שלא הרשתי לעצמי לחלום כלל.

- אתה באמת נחמד, היא השיבה וציינה כבדרך אגב את הסכום הנוסף.

- אין לי בעיה עם זה.
היא הפשיטה אותו מבגדיו, והשכיבה אותו על בטנו. כמו פסנתרנית
וירטואוזית חלפה באצבעותיה על שריריו, אחד לאחד. רפיון משונה
אחז בכל גופו. לאחר מכן הפכה אותו על גבו ושפתיה טיילו על גופו
גורמות לו לחוש ריגשה אדירה. אז שלפה במיומנות מרובה קונדום
מתיקה שנותר בהישג יד, הורידה בחופזה את תחתוניה ורכבה עליו
בתנועות רכות ההולכות ומתגברות עד שנעתקה נשמתו.  

שעה ארוכה שכב כך בוהה בתיקרה הריקה החשופה. היא נעלמה אל תוך
האמבט ושבה עדויה במגבת. לאחר מכן נרדמה חבוקה בזרועותיו.
 

עם שחר העירה אותו בעדינות.  
- נטשה יקירתי באמת היית הנערה שלי ללילה אחד שלם. ותשארי לנצח
חרוטה בזכרוני בתור הנערה שחלמתי עליה כל חיי.
- אתה חמוד, אבל אני צריכה לחזור למישה ולהורים.  
- לא תאכלי ארוחת בוקר?  
- אולי אני אחטוף משהו בדרך החוצה. קפה או משהו.
הוא שלף חופן שטרות. סכום הכפול ממה שביקשה. היא הסמיקה והודתה
לו בנשיקה. הם פסעו לכיוון המעלית.  
- נטשה יקירתי. אני חייב לנשק אותך פעם אחת נוספת. שפתותיהם
נפגשו.
דלת המעלית נפתחה.
- אבא?  הוא עמד מולו אוחז בידו ידה של אישה צעירה בהירת שיער
בבגד גוף צמוד.  
- אלהים אדירים, מייק.
הדלת שוב נסגרה. חשיכה השתלטה לרגע. אז שב ומישש את לוח
הלחצנים המעלית המשיכה בשתיקה רועמת את מסעה מטה. מייק ובת
זוגו נעלמו בזריזות.  
היא אמרה לו שלום חפוז ונעלמה בפתח. שניות אחדות אחר כך הופיע
מייק בגפו.
- אבא? אני לא מאמין. נראה לי שלך ולי יש על מה לדבר.
- כן מייק. נראה לי שאתה צודק.
הם התיישבו בשולחן פינתי בחדר האוכל של המלון, מתעלמים מהמזנון
העמוס, לוגמים מהקפה הפושר שמזג להם המלצר.  
- אני חייב להגיד שהפתעת אותי לגמרי אבא. אתה האחרון שהייתי
מצפה ממנו...
- אני אף פעם לפני כן...  אני נשבע לך מייק.
- אין מה להשבע אבא. אנו חיים רק פעם אחת לא כן?
- אבל אני מעולם מייק פשוט מעולם לא בגדתי באימך לפני כן.  
- זאת תמיד הצרה שהייתה לי איתך אבא. תמיד  היית כל כך מושלם
ובסדר כזה, בצורה שזה כבר לא אנושי.
- תשמע מייק. במשך שלושים ושש שנים, הייתי נאמן לאימך לחלוטין.
אתמול בערב, אולי בגלל הג'ט-לג, אולי בגלל הבדידות. לקחתי טיסה
מוקדמת בשלושים ושש שעות. לא רציתי להפריע יותר מדי. אני יודע
עד כמה אתה ויפעת עסוקים. מה שלומה דרך אגב?
- יפעת? היא בסדר גמור. רק שהמין בינינו כבר לא מה שהיה. אני
זקוק לריגושים. מידי פעם אני מרשה לעצמי לעבוד עוד משמרת ערב.
במיוחד אחרי ניתוח קשה ולהזמין שרות של אחת היפהפיות האלה
למלון. אתה משלם עבור מה שאתה מקבל. אתה לא נקשר רגשית, אז הכל
בסדר. לא כן?
- מייק אתה מדהים אותי. לחשוב שהבן שלי ילמד אותי על החיים.
אבל תאמר לי, יפעת כל כך יפה ואתם צעירים כל כך. מה אתה צריך
את כל הנשים האלה?
- יש לנו את הקשיים שלנו אבא. במשך שלוש שנים, מאז שנולד
יונתן, אין לנו בעצם חיי מין. היא כל פעם מתחמקת. יש לה
תרוצים. בשבילי זה פתרון. אין לי בעיות עם זה  
-  אבל יש ייעוצים, אפשר לעשות משהו. ללכת לטיפול לא?    
- ניסיתי אבא. היא לא מעוניינת. היא מסרבת להודות שמשהו לא
בסדר.  
- איך זה שאתה אף פעם לא סיפרת לי?
- מה יש לספר? חשבתי שאתה בכלל מעידן אחר עם השקפת העולם
היהודית הזעיר בורגנית המוצקה שלך, שדבר לא יערער אותה.
- מייק?
- כן אבא?
- אני מפחד מהזיקנה. אני מתעורר פתאום בלילות שטוף זיעה קרה.

אני מדמיין את עצמי עם גידולים ממאירים, שיער שנושר, גוף שמאבד
מהמשקל כמו לנרד פינקוביץ. הוא נהיה שבר כלי גמור אתה יודע?
אני רואה אותו לפעמים יושב במרפסת כמו מת- חי.
- אבא המסכן שלי.
- מצחיק אתה יודע? אני נזכר בכל הפעמים שהיית מתעורר מפחד בגלל
המפלצות ורצית שאשב איתך ואחזיק לך את היד עד שתרדם והנה עכשיו
אתה מחזיק לי את היד ומרגיע אותי.
- אתה לא מדבר על הפחדים עם אמא?
- היא לא תבין. יש לה את כל האימרות, שפותרות את הכל: רצון
האל, החיים הם לא גן של שושנים. אני לא יכול לדבר איתה אף פעם
על מה שבאמת מציק לי. והיא כל כך שקועה בעסקנות הזאת של נשות
ויצו.
- לא יאומן, ממש כמו יפעת. היא כל הזמן שקועה בקריירה שלה,
עובדת עכשיו על סניף בנק הפועלים בדימונה.
- תגיד מה שלום הקטנצ'יק?
- נפלא. הוא שואל עליך כל יום מתי יבוא הארי ויביא לי את
המטוס?
- החמוד הקטן. כמה שהתגעגעתי אליו.
מייק התבונן בשעון. אני חייב לרוץ אבא. יש לי ניתוח כיס מרה
בעוד שעתיים. אני אודיע ליפעת שאתה מגיע.
- מייק? אני חושב שאגיע מחר. אני רוצה לטעום עוד פעם אחת את
טעמו של גן העדן.  
- אבא? אני לא מאמין אני פשוט לא מסוגל להאמין. האבא שלי. אם
היו מספרים לי הייתי אומר שזו בדיחה לא מוצלחת. בסדר בסדר אני
מבין אותך יותר טוב מכל אחד אחר. אגב מה שלום אמא?
- כרגיל. בריאה כמו סוסה ונמרצת כמו המלכה אליזבט. היא מסרה את
אהבתה כמובן.

הארי קם בכבדות מכסאו. הוא עלה לחדר ולבש את בגד הים. הציץ שוב
אל התמונה שבחוברת ולחש: להתראות הערב אהובה. למרות כל זאת לא
הצליח לחוש בדבר מהריגשה העצומה לה זכה בערב הקודם. פינו הדלדל
בין רגליו בחוסר התחשבות. הוא חש כובד משונה באבריו. כנראה
התכווצות שרירים מכל הפעילות, הסביר לעצמו וירד לבריכה שבחזית
המלון. עמד על המשטח המוגבה וסקר את ים כסאות השיזוף מהפלסטיק
הלבן המצופים במזרנים צהובים. שתי תיירות לא צעירות במיוחד
מגרמניה או ארץ צפונית אחרת רבצו בבגדי ים פרחוניים, משקפי שמש
תואמות בצבע ירוק בקבוק עמוק לעיניהן וכיסוי לבן לאפיהן. מלבדן
הייתה הבריכה כולה ריקה ונטושה.  המים מתחתיו נראו עמוקים
מתמיד. הוא קפץ לתוך התכלת הצוננת. מתחת למים חש ברעידת האדמה.
טלטלה נוראה אחזה בכל גופו. הוא חש נוקשות ושיתוק אוחזים בכל
שריריו ואברי גופו כאילו כבלים לא נראים אופפים אותו מכל עבר.
שם מלמעלה מעבר לגלים  קלט עוד בשמץ ראיה אחרון את חיוכה
השובה. אני הנערה שלך, שמע את קולה הערב עוד מפעם באזניו ואז
הכל החשיך.