בסוף אני זו שנפגעת, ואתה כמו תמיד הפוגע.
תראה איך אתה הופך אותה לאפס אפסים,
שום דבר היא לא שווה. למילה שלה אין ערך.
אתה גבר, אתה פרימטיבי, אתה כל כך לא מבין אותי,
אני לא יודעת מה קורה איתנו.
אני הולכת בראש מושפל, אבל, מסכימה איתך,
אתה לא משאיר הרבה ברירות.

בסוף, עשינו מה שהיא אמרה, מלכתכילה.
תמיד זה כך, היא אומרת: "כלב נובח- לא נושך".
אתה בא אלי ומתנצל, מבקש מחילה,
מבקש את הסליחה מהבנ'אדם הלא נכון.

אתה שואל: "למה את לא מדברת"?
אני לא עונה. שותקת.

כשאתה שוב בעולמך, אני לוחשת:
"אתה לא רוצה לשמוע".