|
בבואתי הבוהקת
נשקפת
אליי
מן הלהבים.
שננעצו בי ושנעצתי אני
בלבם
בגבם
של אחרים.
אין החלודה פושה בלהב,
כפטריות תחת הגזע.
וטחב הזמן לא יסתיר
את מי שנשקף
אלייך עתה.
בבואת מעשיך וצלקותיך
יאמרו לך
מי אתה. |
|
|
אני דווקא
מאמינה באלוהים,
אני גם מאמינה
שהוא אישה, אבל
איזו מן אישה
קוראת לעצמה
בועז רימר?!
זאטוטה
פסיכודלית,
שוקלת אתאיזם. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.