מלך בירושלים לפני היות דוד אוהב ספרים רבים ולכן אוהב
אנשים רבים. ובימים ההם שלפני הדפוס והנייר וקלות הכתיבה ספר
הוא מספר ומספר הוא מקצוע שהרבה השקעה בטיפוחו והרבה כבוד
בצידו. גבר משנן סיפור שסופר לו על ידי גבר אחר זקן יותר כדי
שביום הנדרש יקרב אותו המזכיר ויעמידו לפני המלך והוא יפתח
בהתחלה שהיא הנוסחה המקובלת לרוב הסיפורים ויחתום בסוף שגם הוא
מקובל. ובין סוף להתחלה לב סיפור שהוא גם אוהב וגם דואג וגם
זועם וגם פועם וחי חיים שלמים של שכחה וזיכרון ושל סליחה
וזיכרון. והמספרים כמו חיל מצב תמיד מוכנים כי כל ערב או בוקר
יכול המלך לקרוא למזכירו ולשלחו לספרייתו כדי להביא לו שוב
מספר אותו הוא מכנה בשם סיפורו. והמספר ידע לקרוא את הסיפור
מזיכרונו ולדרוש ולדקדק בכל דקדוקי הסיפור עד שיפסיק אותו המלך
באבחת מילה אחת והוא ידע אם להמתין עד שיחפוץ המלך להאזין
להמשך הקורות או לעזוב.
       וגם למלכה חיל מצב של מספרות מיומנות באמנות המילה
והפיתוי ומאומנות בסתר המנגינה והביטוי. בסתר נפגשים בליל
מספרים ומספרות ולהם שתי שפות שונות ובונים סיפורים חדשים
שהמלך יאהב והמלכה תאהב ושניהם ישמעו אותן מילות סיפור ויחיו
אותו עולם נרעד כילד פעור עיניים וילכו לישון בשתי קצוות של
מיטה גדולה בטוחים ששידוכם וחיבורם משתי ארצות רחוקות וזרות
לשון הביא על שניהם כליה. ולזוג המלכותי אין ילדים רק חלומות
לילה משותפים בעל כורחם.