מרגיש כמו בסרט שבו אני השחקן הראשי
ממלא ציפיות של הבימאי ושאר הצופים
סרט שבו התסריט אינו ידוע
וצריך לאלתר לפי המצבים

מרגיש כמו בלון מלא באוויר
שכל מי שעובר לידו מנפח
אבל מה שכנראה אף אחד לא מבין
שסופו של כל בלון הוא להתפוצץ

מרגיש כמו במשחק כדורגל בו אני הכוכב
שממני כולם מצפים שאכבוש מתי שארצה
אך אם "חס וחלילה" במשחק אחד אהיה חלש
מיד כולם יאמרו שאני אפס מוחלט

מרגיש כמו הרבה דברים חוץ מעצמי
מרגיש שאין לי שום שליטה על חיי
מרגיש שמשחק לפי הכללים שמכתיבים לי
ולי אין דבר לומר

מרגיש כמו חותמת גומי מצד אחד
ושליט של איזה אימפריה גדולה מצד שני
אבל בעצם אני בן אדם רגיל
אבל אסור לי לומר זאת כי זה לא מה שממני מצפים... לומר.