בבקשה תקראו את המילים הבאות לאט לאט.

איבדתי את זה.

אני די בטוח שהיה לי את זה בנקודה מסוימת, אבל זה ברח לי.
עצוב לי על זה שנעלם ממני.
הטוהר, היושר, התמימות. האהבה.
לפעמים אני מרגיש שעדיף זעם ועדיפה השנאה והכעס,
על החור שנפער בתוכי. הדיכאון.

אני מודה לכולכם.
על זה שכשהכל נהיה עמום, תמיד יכולתי לבוא לפה. לכתוב ולבכות
לכם על כל מה שאיבדתי.
ורק אלוהים יודע שאיבדתי המון.

אז תודה לכם. תודה ולהתראות. כי לא נראה שיש לי לאן להמשיך
מכאן.
אין לי עוד על מה לכתוב ואין לי עוד על מה לבכות.
אין לי יותר כלום.