האם זאת את?
מתחבאת לי שם בין אור וצל?
תווי פנייך נראים לי בבהירות בשמיים הכחולים
עוצמת את עינייך כשבלילה זוהרים לך כל הנצנוצים
האם את באמת כל הקסם והיופי הטהור?
או שאולי נהניתי להסתנוור, להתעוור מכל האור...
אני רוצה לצלצל לך בפעמון
עד שתאמרי שאת המוסיקה הזאת לא יפסיקו
גם המלאכים.
רוצה לצייר אותך, בכל גופך, באצבעותיי,
עד שהצבע יכסה את שנינו לעולמים.
אני רוצה אותך בתוכי ואותי בך
עד שנהיה אחד, נהיה ציפור
נהיה מלאך, ענן גולש ונעלם.
להסתכל בך כה קרוב שלא תוכלי בין שתי עיניי לבחור.
האם זאת את שמחייכת חיוך ערום ונעלמת אל תוך האור?
האם זאת את שאין לך שם, אין לך בעל ולא בית שאליו תוכלי
לחזור?
זאת את שקפצת אל התהום? רצית לעוף כמו עפיפון.
אף מלאך כבר לא יעיז להפסיק את מנגינת הפעמון...