במושבי מהרהר, חרישי
אכנס זכרונות העבר,
אספיד אובדן דברים,
ביקשה נפשי.
ממכאוב ישן
או בכי חדש, יגבר
תזיל דמעה עיני,
הכואבה.
שוב אספיד אובדן
האהבה,
המראות שנעלמו
ואינם -
חסרתי לם.
אתעצב על עצב אחרון,
הוי המכאוב,
הוי אלי.
(-)כאב אקרא,
את חשבונו המר של היגון,
אפרע -
כאילו לא נפרע,
אך, כל עוד אזכרך,
אהוב...
כל שאבד...
גם עם מכאוב...
ישוב.
(הורה)
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|