הלו, נעמי? את שומעת? הוא גמר איתי ב- SMS מזויין.
מי הוא חושב את עצמו, לקיבינימט?!
כן, אני יודעת שהוא לא שווה את הדמעות שלי.
ואני גם יודעת שמגיע לי יותר.
והכי חשוב, רק הזמן ירפא את הכאב (או אולי זין חדש...)

אבל את הרי יודעת, מהנסיון של לפני שנה, שלי זה לא כל כך קל.
את יודעת שהוא היה חשוב לי, אפילו הקדשתי לו שיר בבמה חמש שעות
לפני שהוא הודיע לי רשמית, בכתב ש"הוא לא יכול לתת לי את מה
שאני צריכה עכשיו..."

את מכירה את המשפט הידוע, "הגבול בין אהבה לשנאה הוא דק מאוד"?
ניחשת, אחרי כל כך הרבה שנים, את הרי יודעת שאני חושבת ש...
בעצם, אני בטוחה שאני די שונאת אותו. טוב, אולי לא שונאת אותו,
אבל נגעלת ממנו. טוב, אולי לא נגעלת ממנו, אבל... טוב לעזאזל,
אני אוהבת אותו.

את יודעת שאני לא יכולה לעצור את הדמעות. לא, לא בכיתי מולו.
הוא עשה טובה שהרים טלפון אחרי שזרקתי לו קללה עסיסית דרך
ההודעות, אז גם שאני אבכה לו בטלפון ואעשה לו את היום?! מי
מת?!

את קולטת שהוא אמר לי שהוא לא יחשוב על הפרידה שלנו בכלל?!
מה זה אומר על הקשר שלנו? מה זה אומר על האהבה שלנו?
כנראה רגשות מסעירים לא היו שם.
איך זה שאני תמיד מתאהבת באנשים הלא נכונים?
מעניין מה אמא שלי היתה אומרת על זה. בטח היתה מאשימה אותי.

מה פתאום, נראה לך שאני אספר לה??? היא לא תבין.

טוב, אני אנסה להירגע.
יש לי שיעור פסנתר עוד עשר דקות ואני צריכה להתאפס לפני.
כן, אני אתקשר אלייך אחר כך, אולי נצא לשתות משהו...
אני יודעת שאת אוהבת אותי. תאמיני, או לא, גם זו נחמה!
נו, אז אני לא מפסיקה לבכות אז מה?!
זה יעבור, נדבר אחר כך...




מוקדש לנעמי, שתמיד איתי בכל צרה, עם אהבה עצומה!