(כורע ברך על כרית קטיפה אחרי מסע של שנים אל אהובתו)
את צודקת,
אני יודע.
את צודקת.
אני עפר לרגלייך,
את כל כך צודקת.
(פורץ בדמעות תנין)
או מיי גאד!
איך לא ראיתי זאת קודם?
ידעת הכל והייתי עיוור?
את צודקת,
את צודקת
יותר מאי פעם.
גם אם היית בסדום,
יותר ממלאכי השרת,
יותר מאשת לוט.
את צודקת,
צדקת מההתחלה,
אני תמיד צריך להסכים איתך,
לאבד את זהותי בשבילך.
להברא בצלמך בגלגולי הבא,
להקליט אותך אומרת: "אמרתי לך"
בבוקר
ובלילה
ובלכתי בחדר
ובשוכבי
ובקומי
(רוקד בעליצות מטומטמת בכיכר העיר)
את
צודקת
צודקת
צודקת
צודקת
צודקת |
