רון בלומנפלד / בקבוק |
ושתיתי.
שתיתי עד שכמעט ולא יכולתי לתפוס שוב את נשמתי שעזבה אותי.
תפסתי את נשמתי רק כדי לאבדה רגע לאחר מכן.
עליתי, או שמא ירדתי.
אבל כשהגעתי. כשהגעתי בכיתי,
כפי שלא בכיתי מעולם.
ואז הבכי נפסק והבקבוק שוב קרב אל פי
לא מרצון ולא מחוסר רצון.
ויותר לא הייתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|