אמיר היה סמל רכב בבסיס בו שרתי. היה הוא 'עוף מוזר' מבין
חיילי אותו בסיס ימ''ח עורפי שכן הגיע אלינו מיחידה קרבית
מובחרת וקורץ מחומר אחר מאשר כל ה'ג'ובניקים'. הייתה בו מין
כאריזמה כזאת ,מהולה ביושר פנימי וברדיפה כמעט פאתטית אחר הצדק
המוחלט, אשר התנגשו לא מעט עם פקודות המטכ''ל שעצם מהותן ו/או
התרגום שניתן להן ע''י מפקדים לא התקרבו אף לצדק יחסי. אמיר
היה מומחה לפקודות - הוא שינן ולמד אותן בע''פ והיווה מעין
יועץ משפטי לכל מי שזומן לקצין שיפוט זוטר או בכיר.
לא על כישוריו המשפטיים סיפוריי עליו אלא על אפיזודות מתקופת
שירותנו המשותף ,אודותיו בלבד.

א. חוש הצדק והנאמנות
------------------------------
אמיר, בהיותו סמל רכב, היה אמור למסור כל יום למפקד המחנה
(שהיה גם רס''ר הבסיס), רשימה של נהג תורן ונהגי כוננות לקראת
הערב המתקרב. המפקד דרש שנהגים ישובצו גם כשומרים אף כי ידע
שאין הפקודות מתירות שיבוץ בשני תפקידים באותה משמרת. פועל
יוצא- שנהג כוננות של אתמול היה נשאר יום לאחר מכן כשומר- מספר
המשימות אל מול מצבת כוח האדם לא אפשרה אחרת ולמעשה נהגים לא
היו זוכים ל''אפטרים'' כמו בעלי מקצועות אחרים. בקיצור, עניין
של חלוקת נטל בלתי שווה בין חיילי הבסיס.
אמיר הודיע למפקד כי לא מסכים לשבץ נהגים לרשימת השמירה וכי על
זאת להתבסס על בעלי מקצוע אחרים שאינם עסוקים בתורנויות
וכוננויות. מפקד המחנה ''הזכיר'' לאמיר מי מינה אותו כסמל רכב
אך אמיר, כמייצג הנהגים, סירב להתקפל.
המפקד בחר להשתמש ב''תרגיל מנהיגות'' ובמסדר בוקר ציווה על
אמיר להתייצב ליד מחסן הרס''ר במקום במחלקת הרכב. ''אני אראה
לך מי הפליץ אותך ''אמר המפקד בפני פיקודיו, ''קח מקוש, טוריה,
מגרפה, שקים ריקים וכפפות ועלה לגזרת חדר האוכל- שם אינני רוצה
למצוא עד ארוחת הצוהריים שריד לקוצים ועשבים סביב המבנה''.
אמיר לעולם לא 'סירב פקודה' אלא בדרכים מתוחכמות וגם הפעם נטל
כל הציוד כמצווה ועלה לגזרת חדר האוכל. שם מצא לעצמו עץ רענן
וענף אשר צלו קסם בעיניו, ארגן לעצמו מצע עלים ושקע בתרדמת
בוקר עמוקה באווירה הפסטורלית של הבסיס הענקי. בצוהריים הגיע
המפקד לארוחתו וראה כי אמיר אף לא החל במלאכתו. הוא זימן אותו
למשפט לשעות אחה''צ. אמיר אכן הועמד לדין ואף ''זכה'' בנזיפה
אך כנראה שמה שאמר בעת המשפט לקצין השופט לא נפל על אוזניים
ערלות- נהגי הבסיס לא שימשו יותר כחומר אנושי לבניית צוותי
השומרים!!!
אמיר רק ביסס אהדתו והערכתו אצל חבריו למחלקה, לפחות.

ב. סוף גנב לתלייה
-------------------------
ברור היה שאמיר 'יחפש' את מפקד המחנה, רק לא הייתה ידועה דרך
פעולתו. אמיר היה ידוע בשנינותו ובחכמתו ואת כל הבעיות פתר רק
באמצעותם. לעולם לא השתמש בכוח הזרוע- לשונו הייתה חרבו!
כנראה שביום בו נשלח למחסן הרס''ר לאסוף כלי הגיזום הנ''ל
נרקמה כבר בלבו ההחלטה... הוא ''גילה'' עובדה ידועה לאחרים
ששתקו, כי על חוט המתוח לאורך המחסן תלויים עשרות נקניקי
'סלמי' אשר יעדם היה חדר האוכל של החיילים אך הם הגיעו רק
לשולחנות הקצינים בישיבותיהם או לביתו של הרס''ר הביתה. אמיר
פעל במשנה עוז ובדחיפות המירבית- הוא זימן את מצ''ח (משטרה
צבאית חוקרת) לבסיס ואלה ערכו הפשיטה תוך מספר שעות...
הצלבת מידע הביאה לידיעה הברורה כי מדובר במפקד מושחת אשר
ניתפס בבסיס אחר בשימוש בדלק צבאי לצרכים אישיים ואזרחיים,
הועבר זמנית לבסיסנו ובשל תושייתו של אמיר סיים את שירותו
הצבאי בבושת פנים.
שוב זכיתי להיות במחיצתו של אמיר שהיו לו מה שלא היו לנו-
'ביצים'!

ג. ''שה....עומד- השכל בתחת''
--------------------------------------
אמיר היה הבחור היחידי אשר הביא סדינים מהבית והיה עורך מיטתו
כל יום בכדי שלא יהא מגע ישיר בינו לבין השמיכות המצחינות
שצה''ל ניפק.
ערב אחד ישב אמיר באולם השק''ם וצפה בסידרת ''משימה בלתי
אפשרית'' בטלוויזיה שלכל הדיעות הייתה חייבת למשוך צופים אחרים
והנה הוא מגלה שהפעם הוא הצופה היחידי. משהסתיימה צפייתו פנה
לשער הבסיס שם ראה את כולם מסתופפים ונרעשים. ''היכן היית?''
שאלוהו, ''הפסדת'', קבעו בפניו תוך שהוא חוקר אותם לפשר
דבריהם. התברר כי בעת צפייתו ב-t.v עברו חבריו חוויה מינית
מסעירה בדמות צעירה ששכנעו להיכנס לבסיס, הובילוה למיטתו
המסודרת ועשו עליה ''סיבוב''. אמיר כעס על חילול מיטתו אך יותר
מכך קינא בחבריו או בחווייתם המסעירה והחריגה. בעוד הוא עומד
עימם בשער המחנה נראתה דמות בחורה חולפת לה ליד השער
ומתרחקת....אמיר נטל את הג'יפ ויצא בעקבותיה. משהתקרב ,האט
מהירות נסיעתו והתאימה לקצב הליכתה...פנה אליה דרך החלון והחל
בפלירטוטיו. היא טענה בפניו כי כבר בילתה מספיק אותו לילה וכי
רצונה להגיע הביתה. אמיר האביר הציע את עזרתו והצעירה עלתה
לרכבו.
במהלך הנסיעה תיארה בפניו את חוויות הסקס המטריפות שלה ואמיר
השתלהב... שינה כוון נסיעתו. ולפתע , מתוך דבריה הבין וקישר כי
היא הבחורה שהייתה קודם לכן בבסיס... אמיר התגבר על הקבס שעלה
בגרונו ,שבר מסלול נסיעתו וכיוון ליעד ביתה. אמיר היה נגד
שימוש ב''רכוש משותף'' בכל הקשור לבחורות.
אמיר נפרד ממנה ליד ביתה, חזר לבסיס, כל חבריו כבר ישנו מזמן,
ופנה לשינת יתרת הלילה.
למחרת בבוקר, בעוד יושב אמיר במשרד הרכב, הגיע לשער המחנה אדם
מבוגר שביקש מהש''ג לקרוא לאמיר לשיחה. אמיר הגיע והזר הציג
עצמו כדוד של הבחורה מאמש והכריז: ''ראה ,אמיר, הבחורה טוענת
כי התמסרה לך רק לאחר ובעקבות הבטחתך להינשא לך....דע לך כי
היא קטינה....אין לה הורים ואני האפוטרופוס שלה שישמח מאד
להתפטר ממנה כי היא קצת לא נורמלית....אז תחליט אם אתה מסכים
להתחתן אתה או שאתה מעדיף שאפנה למשטרה בתלונה על בעילת קטינה
והפרת הבטחות בעילה כוזבת''. אמיר היה נרעש, עזב את ''הדוד''
ופנה למפקדיו מיד. התברר כי לא בידם היה הדבר. תוך שעה הגיעו
שוטרים אזרחיים ונטלו את אמיר לחקירה. התברר כי הוכנס למעצר עד
הבאתו בפני שופט תורן. קשה לי לתאר את המחזה המביש הזה של כל
אנשי הבסיס עומדים ונועצים עיניהם ב''פושע המין'', אין מי
שיצייץ ואמיר משפיל פניו כאילו הועבר ערום ועריה במרכז העיר.
היוכל שוב להתבונן בעיני החיילות שאיתן פלירטט? הכיצד יסביר
להוריו את הימצאותו מאחורי סורג ובריח?
עולמו חשך עליו, אין ספק, ובקרבו התחוללה סערת נפשות אמיתית.
כל זאת יכולתי לחזות כצופה מן הצד אף כי התחושות יישארו עמו
בלבד. ריחמתי עליו... למחרת הובא אמיר לדיון בשאלת הארכת מעצר
ושם נתקל לראשונה באביו משני צידי הסורג. אביו בא כדי לנסות
ולשחררו בערבות. ראיתי השניים מתבוננים זה בזה...אמיר הזיל
דמעות ושתק ואילו אביו קפץ שפתותיו במין כעס עצור ונידמה כי כל
רגע זורקת השיבה בשערותיו וראיתי אדם מזדקן בן רגע. למעמד כזה
כנראה לא ציפה שיגיע בגין בנו. גם הוא וגם בנו לא ראו את בית
המשפט בחייהם מהכיוון הזה...
מבטיהם וסערת נפשותיהם של אמיר ואביו עשו כנראה על השופטת את
הרושם המוצדק והיא שיחררה את אמיר בערבות.
למחרת שב אמיר לבסיס, לא כזכאי, וזכה למבטי השטנה, הזלזול
והבוז. עולמו חרב עליו והוא הלך והתכנס בתוך עצמו. לא היה זה
אמיר שהכרתי לפני האירוע. היה זה אמיר שבור, כמו היה חי-מת.
הוא, במפתיע, ביקש לעצמו שמירות בבסיס כי שם יכול היה להיות עם
עצמו. חגים ושבתות העביר בבסיס... לא רצה להיתקל בהוריו. בימים
אלה של שתיקה רועמת, כאשר טחנות הצדק טוחנות לאט, רק בחורה אחת
מהבסיס אשר לא האמינה להאשמות, התקרבה אליו דווקא יותר ורומן
לוהט החל בין השניים. אני יודע שמסרה בתוליה בידיו של אמיר...
בחלוף חודשיים יצאה הודעה רשמית ממשטרת ישראל כי התיק נסגר
בהעדר ביסוס לטענות המתלוננת אשר נמצאה מופרעת בנפשה.
ניסיונותיו של אמיר להציל את כבודו בתביעה אזרחית נתקלו בקשיים
על אותו הרקע- חוסר שפיותה ואי יכולתה לעמוד לדין.

זה היה קצת על אמיר מתקופת היכרותנו...

28/05/01 ©