עוזיאל צייאדה / שלווה מאירה |
ליבה פנימית מפעפעת
חוצה אין חפצה להיות מצנעת
ואתה משמרה בקרבך
עד אשר תרגע
כי רשפיה רשפי אש
ואת מאכלה תבקש
והיא יוקדת בתוכי
ממרקת את חלבי
ואיתה עולות המחשבות
לברוח מפני הצרות
להשכין שלום באברי
בעודני נושם וחי
תסיסה פנימית מכאיבה
והזמן הוא רופאה
מאבק איתנים ברצונות יצריים
אשר אין להרגיעם במילים
להמתין עד חלוף הסערה
עד אשר תצא הבעירה
ובמקומה תבוא השלווה
שתאיר את האפלה
ונפשי תשכון בטח
ללא כל מתח
ועבורי יפתח פתח
לשוב חזרה לשטח
שטח המרחב האלוקי
אשר ממתין לשובי
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|