|
לא רוצה לדבר.
לא רוצה שתדברו איתי
עזבו אותי בשקט.
תתעלמו מאיך שאני יושבת עכשיו בצד עם עצמי
ככה נוח לי!
אל תתקרבו.
אל תזכירו לי.
בבקשה אל תזכירו לי זה כואב.
לא רוצה לראות אף אחד.
לא רוצה לחשוב.
לא רוצה לצחוק.
זה בכלל לא מצחיק.
אין לי כוח לזה.
אין לי כוח לכלום.
אין לי עצבים.
אין לי רצון.
די!
לא רוצה שתעזרו.
לא רוצה שתחבקו.
לא רוצה שתגידו לי הכל יהיה בסדר.
לא רוצה לחשוב בדרך נכונה.
אל תחריכו אותי לאכול. ואל תחשבו שאני עושה את זה בכוונה.
פשוט לא בא לי עכשיו, טוב?!
אל תשאלו אותי מה עובר עלי.
אני לא יודעת. אני פשוט לא יודעת.
לא אשמתי שזה קורה זה פשוט קורה.
פשוט תתנו לי לבכות בשקט.
נכתב בריגע של דיכאון ועייפות.
גם זה קורה. |
|
כתבתי יצירה
כסלוגן, וזה
יבלבל אתכם
כהוגן. שכן לא
ברורה הכוונה,
של אותה הפואמה.
והסוף אינו
חשוב, עוד יכלאו
אותי בכלוב. אז
אומר שלום חבר,
בסוף אני עוד
אתבגר. ולא אעשה
את זה יותר.
צרצר מטושטש
קמעה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.