זרמים מכריות אצבעותייך,
כנגד מרקם פניי
עינייך, עינייך בוהקות בעלטה
שבין קרני אור, בחשכה
הרגע שבין פעימה לפעימה,
במועדון אפל-
אותך אני רואה
מרגיש איך ידייך מלטפות-
עוטפות את גפיי, באותה ההילה.
עטפיני, עטפיני בתחושה
שכריני, ערפלי חושיי
מי אני, למה?
את איתי,
אין צורך להביט מעבר לבועה.
רגעים הזורמים בין נשימה לנשימה,
זרמים המעבירים כל תחושה
של רכות עורך מבעד למגע-
אצבעותיי, מלטפות בחזרה
את פנייך מערסלות בתאבה
נצח הנמשך לרגע
רגע..
דקות מתחברות אחת לשנייה
נכלות, בזמן שהות של פעימה
חלום נמוג,
נולד
צמוד אני, צמודים,
במרחק נשימה. |
