[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







תמי ברנר
/
מלחשים ש...

יש לי ידידה רכילאית שמדי פעם נוהגת להתקשר ולעדכן אותי, כדי
שגם אני אהיה בעיניינים.

יום אחד היא מתקשרת אלי, ואומרת לי, "תראי, בדרך כלל אני לא
נוהגת לחשוף חומרים שלי לפני שהם מתפרסמים, אבל במקרה שלך אני
אחרוג ממנהגי, כי בכל זאת את חברה שלי".

אמרתי לה, "נו תגלי לי, אני כבר סקרנית". אז היא אומרת לי,
"תראי, את הולכת להתחתן עם ... ולא שמעת את זה ממני".

הייתי בשוק. אני ו...? מה לי ולו, בחיים שלי לא החלפתי אתו
מלה. "את בטוחה?" שאלתי. "כן", היא ענתה, "הצלבתי כמה מקורות.
אני מוכנה למרוח על עצמי חלב קוקוס על הפנים כל יום אם זה לא
נכון. ואת יודעת שאני אלרגית לקוקוס". אמרתי לה, "או.קיי. אני
מאמינה לך, זה פשוט לא נתפס, אני בכלל לא מכירה את האיש הזה",
אז היא אומרת לי, "עוד תכירי", וניתקה.

בימים שלאחר מכן, השיחה אתה לא יצאה לי מהראש. כל הזמן הדמות
שלו ריצדה לפניי, ניסיתי לדמיין איך הוא נראה כשהוא ישן, איך
הוא נראה כשהוא מתעורר בבוקר, איך הוא נראה כשהוא מצחצח
שיניים, נועל נעליים, אם הוא אוכל בפה סגור, איך הוא במיטה,
איך הוא יהיה בתור אבא.

ככל שחשבתי עליו יותר, כך התאהבתי בו יותר. התחלתי לחשוב,
אולי הרכילאים האלה יודעים על מה הם מדברים.

פגשתי אותו באירוע חברתי כעבור כמה ימים. ניגשתי אליו, והצגתי
את עצמי. אה, זו את, הוא אמר, שמעתי עלייך רבות, אמרתי, כן, גם
אני שמעתי עליך, וקרצתי לו. ואז הוא המשיך לעמוד מולי ולשתוק,
כמו בול עץ. הסקתי שכנראה הבן אדם נבוך מהמעמד, והחלטתי להחלץ
לעזרתו. דיברתי ודיברתי, וכשראיתי שהוא ממשיך לשתוק המשכתי
לדבר עוד קצת. לבסוף הוא אמר שהיה נעים להכיר, הסתובב והלך.
חיכיתי לטלפון ממנו, אבל זה לא הגיע.

אחרי שבועיים התקשרתי לחברתי הרכילאית. "כנראה שטעית, נראה לי
שהוא לא מעונין בי".

"איך את יודעת, אתם בכלל לא הייתם אמורים להיפגש עדיין", היא
התפלאה. אמרתי לה, "מה זאת אומרת, פגשתי אותו בארוע לפני
שבועיים". "תשמעי", היא אמרה, "רשום לי שרק בחודש הבא תפגשו
לראשונה והוא יתאהב בך". אמרתי לה שאני לא יודעת מה רשום לה
ביומן, אבל דבר אחד אני יודעת, נפגשנו, והבן אדם לא מעונין.
היא אמרה שהיא תברר את הענין.

אחרי יומיים היא מתקשרת, ואומרת, "תראי אני ערכתי כמה בירורים,
הוא באמת לא מעונין בך, אמר שאת פטפטנית כפייתית. עכשיו אני
מכה על חטא". אמרתי לה, "מה זאת אומרת, את לא אשמה", היא אמרה,
"אני אשמה, אני התערבתי לך בגורל. הייתם אמורים להיפגש בחודש
הבא ולהתאהב. אני הרסתי לכם. אני מרשעת. איזה מקצוע יש לי, אני
שונאת את מה שאני צריכה לעשות בשביל הפרנסה, זה הורג אותי, כל
היום אני רק מנפצת לאנשים גורלות".

אמרתי לה, "תראי, זה לא נורא, גם ככה בקושי הכרתי אותו,
ביננו, הוא לא נראה לי אגרויסע מציאע".







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הכל קשקוש חוץ
משוש

אגב במבה פרפר
זה הכי טעים...


תרומה לבמה




בבמה מאז 3/11/03 11:06
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
תמי ברנר

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה