בברים שלך בקבוקים וטשטוש,
שמחת הייאוש
ובחילת הבדידות.
שיחות מבולבלות מובילות אותך למיטה.

קומי כבר. את מאחרת.
בחוץ שואגים האוטובוסים בזעם אפור,
מעברי חצייה מתמלאים ומתרוקנים פסיעות.
חלל היום גורם לך עצבות
מתונה. כמעט נדושה.

את חושבת מילים באנגלית
ומתכופפת, אבל לא מספיק מהר.
כבר צהריים.
הדקות,
כמו פצע פתוח, שותתות זמן.
את שולפת סיגריה לחבישה מהירה
מחפשת מיקום נוח
אצבעותייך מתוחות
פנייך אכולות שעמום
הזמן לא מוותר ומנצח אותך בכל סיבוב.
בדיוק ששמור רק לו.
קלשונו האדום מבצבץ
מבעד לזכוכית חלון בית הקפה
מבעד לפנים חולפות
מבעד לעצמך.