שלום אלף / נתז |
צפוף. חרוך. עיקש.
אני מוריד בפניו את הכובע
ורוקע בקצות השמיים כמו
טמבל שיכור שלבש בגדים הדורים מדי.
זוהי חתונת דמים ואנחנו רוקדים
על פסי הרכבת אל מול הצפירה
זוהי שעת אופל משועשעת שאת
פניה מפרסמים עכשיו בכל העיתונים
תחת כותרת אדומה נוטפת שובע.
רק הלילה העיוור רוקע בנו קצת
וצוחק את צחוק השכחה
למרות שהזיכרון מצולק מאהבות קודמות
יש בו את הענווה לכסות מערומים
ולטשטש עקבות של צער
בהסוואות הדעת באלכוהול ובמילים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|