שוב הטחת עכשיו את מעילך על הרצפה, במעין הפגנתיות שאני ידעתי
שנועדה להפנות את תשומת ליבי, ומשהסתובבתי אלייך ראיתי אותך
מסמיקה מעט או אולי רק היה לי נדמה.
עכשיו כשהגיע החורף את חייבת להפסיק להסתובב ולהטיח את המעיל
שלך בכל מקום, הפגנתיות ראויה לשמה מתרחשת רק ברגעים המצדיקים
אותה.
עדיף שתחזרי למראה הרגיל שלך, לוגמת ברנדי בכוסית מהודרת,
ישובה על כורסא, רגל על רגל, את והמבט המפתה הזה שלך שאני רוצה
לחשוב ששמור רק לי אבל יודעת שזאת ההבעה הרגילה שלך, בעיקר
בחברת ברנדי שאת מגניבה לעיתים גם למשקאות ה"קלים".
רק כי את יפהפיה סולחים לך על הכל, פותחת את הדלת בבוקר לאחר
שהתעוררת מהצילצול, שיערך פרוע וסבוך, פניך בארשת שינה, לבושה
בכותנת, שאינה תורמת למראה הזה שאת מנסה להימנע ממנו... ועם
זאת את יפהפיה עוצרת נשימה.
אולי עדיף פשוט שתפסיקי ללבוש את המחשופים ארוכי הטווח שלך
ולהסתובב איתם בכל מקום... עדיף כבר להטיח מעילים.