השחר שוב מפציע
על עור ועצמות
והיא במיטה שוכבת
בוהה על הקירות
עוד לילה בלי שינה
חמק מבין האצבעות
איך בלי שהרגישה
חלפו שעות רבות
הריח שלך דבק בה
ואין לה מנוחה
לא מצליחה לשכוח
את משקל גופך
מנסה למחוק חיוך שטני
משורבב מבין שפתיים
מבט זגוגי וחשדני
מתגנב מתוך עיניים
היא נזכרת איך בכתה
כשחדרת לגופה
וצעקת שתשתוק
שמישהו לא ישמע
היא זוכרת השפלה
מכות וסימנים
אמנם גם מבחוץ
אבל יותר קשה בפנים
וכשהוא גמר
יפה אמר תודה
והיא קמה לאט
מרגישה אבודה
אזרה מעט אומץ
בשקית קטנה, שקופה
ניסתה להיכנס לתחנה
מושפלת, אך זקופה
איך שהוא לעג לה
"אולי לבשת חשוף?!"
והיא רק רצתה
כנפיים כדי לעוף
ועכשיו...
השחר שוב מפציע
על עור ועצמות
והיא במיטה שוכבת
בוהה על הקירות |
