קרלי סימון היא זמרת שבטח רובכם לא מכירים. לפחות לא החבר'ה
הצעירים. בזמנו, וזמנו היה לפני יותר מעשרים שנה, היה לה איזה
קטע עם וורן בייטי. אותו בטח אתם צריכים להכיר. התאהבות כזו של
בחורה. התאהבות של פעם בחיים, ומכוון שוורן הוא וורן, אז זה
היה בכלל קטע מדהים. הקטע של החיים. וורן הוא וורן, מה שאומר
שהוא בחור מקסים, שרמנטי, רומנטי, כובש ואלוהי, וגם היה לו
המון המון כסף, ככה שהוא הראה לה עולם, אבל בד בבד, וורן  הוא
וורן, מה שאומר שהבחור לאו דווקא היה הכי נאמן בעולם, וקצת
התפרפר האמת, ובסופו של דבר, דבר שדיי היה צפוי, לפחות למי
שהכיר את וורן,            
אז היחסים נגמרו. קרלי הייתה בהלם. קרלי הייתה בדכאון קצר. זה
כל כך כאב לקרלי, שהיא החליטה לכתוב על הסיפור שיר. לשיר
קוראים 'אתה כל כך יהיר',  והוא מספר על מערכת היחסים בינהם.
שיר נפלא. שיר כובש. שיר של פעם בחיים. מוזרות הן דרכי עולם,
ואם יום אחד כל מה שהטריד את הבחורה זה הבחור שעזב, אז הרבה
שנים אחרי, היה לה בכלל דבר אחר בראש. לדבר קראו סרטן חזה,
ובשביל בחורה, זה דבר דיי טראומטי. מוזרות הן דרכי עולם. פעם
בחור. פעם סרטן.        
על הסרטן, דווקא, היא לא כתבה שיר.                          
             

את לירז פגשתי בקניון. מכוון שהיה לי נורא משעמם בבית, שעמום
של אין מה לעשות, לא לראות טלויזיה, לא לפתוח רדיו, לא להתעסק
עם הגבות ולא כלום. הייתי משועממת, ובאופן חד פעמי, ממש חד
פעמי, שלא תחשבו שאני נוהגת ללכת לקניון לבד, למרות שזה לא
פסול, אז הלכתי לבד. ומכוון שאם הלכתן אי פעם לקניון לבד,
כלומר, לא לשם קניות, ובלי שם מטרה, אז זה בטח היה מוזר, אז
בטח תבינו למה בסוף, בגלל שלא היה לי שום דבר לעשות, אז
התיישבתי במסעדה, כי שם אפשר סתם לאכול, אפילו לבד, וזה לא
יראה מוזר. ואל תחשבו שזו בחורה
שתמיד אכפת לה מה חושבים עליה, כי באמת שרוב הזמן לא אכפת לי.
רק אז.
וככה אני סתם מתעסקת עם הסופלה שקיבלתי, כי הוא נראה לי יותר
מידי משמין,  למרות שלבנות כל דבר נראה משמין, והעיניים שלי
ניצודו ע"י העיניים של לירז. גם הוא ישב שם לבד, וגם הוא נראה
בוחן את מה שיש לו על השולחן, ומכוון שלבנים לא כל דבר נראה
משמין, אז הנחתי שהוא סתם משועמם או לא באמת רעב. נכון
שקפלוסקי הם יקרים והכל, אבל שם גם פגשתי את אהבת חיי.        
         
ולאהבה אין תג מחיר. אומרים.                                
             

העיינים שלנו ניצודו אחד בשני, אבל חוץ מזה, לא לי, ולא לו,
היה את האומץ  לעשות משהו עם זה. אני מצידי עדיין שיחקתי משחק
מקדים עם הסופלה, והוא  מצידו עדיין היה שקוע באוכל שלו. כל
שניה המבטים שלנו התנשקו, אבל חוץ מזה לא קרה כלום. ביישנות
יכולה להרוג. הוא קיבל את החשבון שלו, החליף כמה מילים על
המלצרית, זרק עוד מבט מלטף כלפי, ופנה לדרכו. אני מצידי הייתי
קצת מאוכזבת, כי הדברים האלו קורים יותר מידי פעמים, אבל גם
בגלל שהם קורים יותר מידי פעמים, אז לא הקדשתי לזה יותר מידי
מחשבה, למרות שחשבתי שאם כל פעם שיש קליק בין בחור לבחורה, והם
כן יעשו עם זה משהוא,  אז בטח לא יהיו מלחמות, ולא יהיו
עינויים, ויהיה רק אושר וסופלה בלי שומן.    
לי כבר נשבר כבר מהסופלה שלי, כי לבהות באוכל שלכם במשך שעה
שלמה ישבור  כל אחד, בטח אחת, אז בסוף גם אני עשיתי את הסימן
הזה עם הידיים, וקיבלתי  חשבון. על החשבון היה רשום הסכום ו:
"מקווה שאני לא לבד. לירז. 5595788".      
בהתחלה חשבתי שאולי זה מספר הטלפון של המלצרית שלי, אבל לאחר
בירור קצר הסתבר שזה המספר של הבחור שנישק לי את המבט.        
                       
וככה פרחה לה התאהבות ממבט ראשון.                            
             

לקח לי בדיוק 5 שעות, כדי להגיע לשעה 8 בערב, כדי לטלפן אליו.
לא עשיתי  יותר מידי חושבים, ולא אולי זה סתם בחור, ולא רשמתי
לי כל מיני נושאים  לשיחה במידה ויהיה משעמם. הרמתי את
השפופרת, והתחלתי לסובב באצבע את החוגה  של הטלפון, כי אני
בחורה נוסטלגית קצת, ונשארתי עם הטלפונים הישנים של בזק,   כי
הם הרבה יותר רומנטים. לאחר כמה ביפים קצרים, אני זוכרת בדיוק
שלוש,  קיבלתי "ערב טוב" והחזרתי "ערב טוב. זו הבחורה של
קפלוסקי". הוא נשמע מחויך,  למרות שרק אחר כך ידעתי את זה,
וככה השיחה התחילה להתגלגל במדרון האהבה.      
הוא בעיקר שאל את השאלות, ובפעם הראשונה בחיים שלי, בכל ה 21
שנה, נשמע לי  מוזר שלבחור אין שום להט או רצון לספר סיפורים
על עצמו, נכונים או לא.  לאחר החקירה הצולבת שעברתי, וזו באמת
הייתה צולבת, כי הוא דלה כל פיסת  מידע שיש לי, ומשום מה, וזה
היה מוזר לי, דיברנו על המון דברים שבחיים שלי  לא חשבתי לספר
למישהו בשיחת טלפון. אפילו לא בפגישה הראשונה. אפילו לא לעולם.

מסתבר שגם הוא היה נורא משועמם בבית, כי הוא בדיוק סיים צבא,
והוא בלי  תוכניות וכלום, אז כדי לנקות את הראש, ואולי להכניס
בתוכו קצת מחשבות,  אז גם הוא הלך להסתובב בקניון. יותר מזה
הוא לא הסביר לי, והיה הרושם שהוא  מעדיף להמתין לפגישה פנים
מול פנים. האמת היא שאני כבר נורא רציתי אותה.
נפגשנו יומיים אחרי.                                        
             

הוא בא לאסוף אותי מהבית, כי הוא אמר שבפגישה הראשונה הוא חייב
להיות  ג'נטלמן אחרת הפגישה לא תצליח, ואני, רומנטית כמו שאני,
בטח התלהבתי, כל  שכן שהוא פתח לי את הדלת, והיה עם גינונים
כאלה ישנים, כמו של הסרטים של פעם.  
נסענו ברכב הקצת ישן וקצת חבוט של אחיו הגדול לאיזו מסעדה
בקריות, סתם  מסעדה שהוא אמר שהמליצו עליה, ואני לא הכרתי, אז
היה נראה לשנינו שזה טוב להתחיל על קרקע לא ממופה, וככה הכל
יהיה חדש לשנינו. הפעם הוא כבר היה  הרבה יותר פתוח, ולאור הנר
ששמו לנו שם, בבקשה משותפת של שנינו, האהבה  שלנו התחילה
להרקיע שחקים. אל על. דיברנו ודיברנו על כל נושא שבעולם, וזה
היה נראה כאילו הזמן עומד רק בשבילנו. כאילו הזמן נוצר רק
בשבילנו.        
פעם אינשטיין היה צריך להסביר את תורת היחסות על רגל אחת, אז
כל מה שהוא  אמר זה, שאפשר להסביר את זה, שאם ניתן לאדם לגעת
בלהבה בוערת למשך חמש  שניות, זה יראה לו כנצח, ואם ניתן לבחור
לפגוש בחורה יפה למשך חמש שעות, זה יראה לו כאילו עברו רק חמש
דקות.                                          
זה בדיוק מה שהרגשנו. רומאו ויוליה בגירסה מחודשת.            
             
הגרסה המוצלחת לשם שינוי.                                    
             

כמובן שעם הימים שחלפו ככה האהבה רק התעצמה. ההתאהבות הפכה
לחברות שהפכה  לאהבה שהפכה לקסם. התאהבות זה בדרך כלל דבר
שחולף. דבר של בחורה בת 17  במורה שלה. חברות זה בדרך כלל דבר
אפלטוני. שאין קטע של מין. אהבה זה  שילוב מנצח. התאהבות נמשכת
מהולה בחברות בין ידידים בשילוב של אהבה פיזית.    
קסם. היינו מספיק מאוהבים בשביל לדבר אחד עם השני כל יום,
לפעמים כל היום,  והיינו מספיק בוגרים ומבינים אם יש ימים שלא
מדברים, או שסתם אין מצברוח,  או שהשיחה נראית תקועה. היינו
מספיק בוגרים בשביל להבין שבאהבה צריך לחנוק  וצריך גם לתת
מרחק. שאהבה זו לא משוואה בוליאנית של 'אוהב לא אוהב'.        
 
והדבר הכי חשוב זה שידענו, שבאהבה, כמו בכל דבר אחר בחיים, יש
אכזבות,  ויש ירידות, ובטח יש גם מגרעות כי זה בני אדם ולא
שבלונות של פס הרכבה,  ושהדבר הכי חשוב בחיים זה להסתגל למצב
ולא לחכות שהמצב יסתגל אליכם.          
ידענו גם שזה לא רומאו ויוליה, לא באמת, כי אין כזה דבר מושלם.
אין.  מה שכן, זה היה קסום. ידענו גם שהקסם יגמר והאהבה תשאר,
אבל עדיף להתחיל  עם קסם שיעלם, מאשר להתחיל רק מאהבה.
נוסטלגיה זה דבר לא רע בכלל.                                
             

קשה להסביר את המשיכה שלנו, כי משיכה זה דבר קצת ארטילאי וקצת
קוסמי. כמו שלא יודעים, לא באמת, מה זה כוח המשיכה ולמה
חלקיקים נשארים ביחד,   אז בטח שקצת קשה להסביר משיכה בין בני
אדם. זה נראה הרבה יותר מסובך מחומרים כימיים שעושים שמות
בגוף. קצת הרבה יותר מסובך. הוא לא היה שיא השלמות, ולא היה
דוגמן תחתונים של קאסטרו או ריצ'ארד גיר בן .20 בחור נאה,  אבל
לאו דווקא בחור שתתאהבו בו כאשר אתן עוצרות ברמזור באור אדום,
ותמיד חייבות לראות מי נוהג ברכב שלידכן, כי אולי הוא שווה.
לירז הוא לא בחור כזה.  
זה משהו אחר. משהו שאם אני אתחיל להסביר אותו במילים, אז או
שתתבלבלו, או שתגידו שהוא יותר מידי מושלם, או שתגידו שהוא
בכלל לא מושלם, ועל מה  היא מדברת. ככה או ככה, צדק לא יעשה,
אז עדיף להשאיר את זה ברגש שלי.          
קשה להסביר משיכה.                                          
             

בגלל מערכת היחסים המיוחדת שהפתחתה ביננו, אז, ואולי לחלקכן זה
יראה נורא מוזר, בכלל לא הייתה לי בעיה אם היינו הולכים בים
לדוגמה, והוא היה  זורק מבטים בוחנים לבנות אחרות. לא הייתה לי
בעיה אם הוא יגיד לי 'תראי  איזה בחורה יפה' או משהו כזה. לא
הייתה לי בעיה אם בחורה אחרת תעשה לו   עיניים. ההפך. זה רק
עשה אותי מאושרת מזה שמישהי עשתה לו עיניים, כי בטח הוא גם
מאושר מזה. אני גם נורא סמכתי עליו, כי אני מכירה אותו, אז
ידעתי שזה הכל בגדר של עיניים, ואולי פלירט כזה דימיוני, וממש
לא יותר מזה.
גם כשזה היה קורה לי, אז אני יודעת זה לא הפריע לו, כי זו
הייתה מערכת  היחסים ביננו. מערכת של אהבה אמיתית, ולא סתם
רוכשנות, קנאה או שייכות.        
הוא אדם בפני עצמו, כמו שאני בפני עצמי, ולפעמים הוא גם נורא
יכאיב לי,  הוא נורא יהיה לא בסדר, או יזרוק מבטים לאחרת, אבל
המכנה המשותף ביננו  הוא הרבה יותר מאשר מבטים לבחורה אחרת, או
יום רע שהיה לי או לו.              
מכונה משותף של אהבה ענקית.                                  
             
אדירה.                                                      
             

מאוזולאום זו מילה ביוונית. הפירוש שלה זה קבר ענק ומפואר לזכר
מישהו.  בטח לפי תחילת הסיפור הבנתם שאהבה שלי ושל לירז לאו
דווקא תצליח. כי  רוב הדברים הטובים בחיים, במיוחד באהבה, בדרך
כלל נוטים קצת להתקלקל.  בדיוק כמו לקרלי סימון שיום אחד אהבה,
יום אחד נזרקה ויום אחד כתבה שיר.      
ההתחלה הייתה סתם להטעות אתכם, כי אף אחד לא אוהב, לא באמת, לא
באמת באמת,  סיפורים שנגמרים טוב. זה נראה נורא מוזר. מעושה.
עדיף קצת עצבות. אהבה נכזבת.  

אני ולירז אתמול התחתנו.                                    
             
שנתיים יצאנו ואתמול באנו בברית.                            
             
ברית של התאהבות.                                            
             
ברית של חברים.                                              
             
ברית של אהבה.                                              
             
ברית של קסם.                                                
             

רומאו ויוליה דווקא הצליחו.                                  
             
לפחות בגירסה שלנו.                                          
             

נקווה שגם בשלכם.