אם אתה קורא את השורות האלה עכשיו, אתה בטח מבין שהכוונה היא
אליך!

אתה, שמשחק בלי רחמים עם הרגשות שלי, שמתעקש שאוהב אותי, אבל
באותה נשימה מתעקש שלא להראות לי את זה בשום דרך, אפילו לא
המינימלית ביותר.

כן, אתה, ששוכב צמוד אל גופי הערום בלילות ומלטף לי את הגב,
אבל בבוקר אומר: "אל תקמטי את המצח, את מכוערת ככה..."
שמסתכל עליי דרכי, כאילו אני לא קיימת, אבל מבקש לא להפסיק את
"הדבר הטוב שהתחיל בינינו..."

אולי אתה לא מצליח להבין מה עובר עליי. בעצם, אני די בטוחה
שאני בגלגל"צ ואתה בערוץ 7. פשוט לא משדרים על אותו תדר.
גם אם אנסה להסביר לך, לא בטוח שתבין. למרות זאת, אני מנסה,
בתקווה שתקרא את המילים שלי והן יצליחו לחדור את מעטה הבטון
שבנית מסביבך.

אתה בטוח שאני לא רוצה אותך, שאני "מחפשת" מה לא בסדר אצלך ומה
פגום בקשר שלנו. יש כנראה משהו במה שאתה אומר, אבל אין לי מה
לעשות, אני לא עוצרת את עצמי. אתה הרי יודע מה עבר עליי כשהגבר
שאהבתי כל כך שבר את לבי והשאיר אותו לדמם למוות באיזו מזבלה
נטושה. אין פלא שאני חשדנית. אני לא אעמוד בסבל כזה שוב...
ואמנם ברור לי שאין לך אף אחת אחרת, אבל לא בטוחה שיש לך אותי,
לא בטוחה שאתה באמת רוצה אותי.

אנחנו יושבים יחד במרפסת וחם בחוץ, אבל אני מרגישה את הקרירות
והזרות שבינינו. אני לא יכולה לשים על זה את האצבע בדיוק, אבל
משהו לא בסדר. לא יכול להיות שאני עד כדי כך קטנונית.
הרי אני לא שוכבת במיטה בלילה וחושבת: "מה הוא עשה לא בסדר
היום?!" ו-"על מה אני יכולה לעשות לו פרצופים מחר?!" גם לי לא
נוח.

לא נוח לי לראות את האדישות שלך כלפי. יכול להיות שזה מי שאתה,
קיבוצניק אדיש שלא רואה מה קורה מתחת לאף שלו.
פעם יצאתי עם קיבוצניק. הוא היה מאוד דומה לך. אולי זו צורת
החינוך בקיבוץ - מחנכים אתכם לאדישות כלפי כל העולם. שום דבר
לא יכול להוציא אתכם משלוות הנפש הזו שאתם כל כך מורגלים
אליה.

אני מבולבלת ומאוהבת (או אולי ההפך...) ולא יודעת עם מי מהם
להתמודד קודם.
עבר הרבה זמן מאז שהרגשתי משהו כלפי מישהו. סגרתי את הלב בפני
העולם ולא נתתי לאף אחד לחדור פנימה. גם מה שנראה על פניו
כהתאהבות, התגלה כשקר גס ואיום.
עכשיו אני בהיסטריה, כי הרגש שלי כל כך אמיתי...

זה נכון שאמרתי לך שאני מעדיפה להיות איתך ולהתמודד עם הפחדים
שלי מאשר להיות אומללה בלעדיך, אבל אני לא רוצה להילחם לבד.
אני מפחדת לבד!!!
תן לי להישען עליך ולהיות נאהבת על ידך.
תראה לי שאתה אוהב ותעורר את הלב הקפוא שלי, כי אני כמהה למגע
ידיך, צמאה לנשיקות פיך, רעבה לחום גופך.

אין לי מילים לתאר באיזו מהירות נפלו ההגנות שלי בפניך. כמעט
לא הרגשתי וכבר היית בתוכי...
אני רוצה שתעזור לי לשמור על האהבה והתשוקה שיש בינינו, לפחות
תנסה. אל תכריח אותי לוותר על הרגש הזה שממלא את כולי, בגלל
שאני ניצבת לבד במערכה.

אני אוהבת אותך. וזה, לפחות, לא ישתנה...